הפטרת כי תבוא

ההפטרה של פרשת השבוע "כי תבוא" הבאה עלינו לטובה נמצאת בישעיה, פרק ס'. היא אחת משבע ההפטרות של הנחמה שבאו אחרי תשעה באב.

הפסוק הראשון בהפטרה הוא : "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".
כתב רבי דוד קמחי (רד"ק) כי האורה מראה לנו על השמחה ועל הטובה. מכיון שהגיע זמן הישועה זו היא אורה גדולה לישראל שמחכים כבר אלפים שנה. הילקוט שמעוני כתב שמדובר על אורו של משיח שנאמר בבראשית: "וירא אלוקים את האור כי טוב" וזה מלמד אותנו על זה שהקב"ה בדורו של משיח יגלה האור שגנוז מברית העולם, האור בפסוק בבראשית מדבר כביכול על האור הגנוז.ההפטרה כולה מדברת על הגאולה העתידה (במהרה בימינו אמן) ובעיקר מתארת את המצב של ישראל לאחר הגאולה.

אמר רבי יצחק : "שנה שמלך המשיח יבא– כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה ומהומות בכל עיר ועיר ומלך פרס מתגרה במלך ערב,והולך מלך ערב לארם ליטול עצה, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומה ואומה מתרעשים ומתבהלים. ויאמרו :"להיכן נבוא ונלך"? והקב"ה אומר להם : "בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי בשבילכם עשיתי, הגיע זמן גאולתכם! אז קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".

עוד רשום בהפטרה : "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (פסוק ח').
זה מרמז על ערב רב ועל ישראל : שהתחלת השילטון תהיה ערב רב, וישראל יסבלו נורא מהם בענין של הדת וכמעט יתיאשו משום שישלוט הערב רב על בניהם ועל בנותיהם בזמן שלפני הגאולה ויעשו כמשפטים של כל הגוים.
בא הנביא ואומר : מי אלה?! כעב תעופינה – כשיגיע זמן הגאולה כעננים יתפזר הערב רב הזה , ובני ישראל : "כיונים אל ארובותיהם" יבואו, כולם יחזרו לביתם האמיתי. (אהבת חיים, פרשת כי תבוא)

מומלץ בחום רב לעיין בהפטרה זו יותר לעומק ולהבין את הפסוקים שמרגש לקרוא אותם כל פעם מחדש, פסוקים כגון :
"והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך" ( פסוק ג' ).
"ובנו בני נכר חומותיך, ומלכיהם ישרתונך, כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך!" ( פסוק י' ).
"לא ישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבוליך, וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה" ( פסוק יח' ).
" לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנוגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם! ואלוקיך לתפארתך!" (פסוק יט' ).
"לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם! ושלמו ימי אבלך" (פסוק כ' ).
"הקטן יהיה לאלף,והצעיר לגוי עצום! אני ה' בעתה אחישנה!" (פסוק כב' ).

חבר'ה , להחזיק חזק ו"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ! במרה בימינו אמן סלה !

הלכות תשובה

לאחר שרבים מן הפוסטים באתר זה מדברים על חזרה בתשובה החלטנו להציג את עיקרי הלכות התשובה , כדי שאדם שהבין שהוא צריך לחזור בתשובה ידע איך לעשות זאת בדרך הנכונה. ההלכות הבאות נלקחו מקיצור שולחן-ערוך, מקור חיים, פרק קד ( הרב חיים דוד הלוי ) ונשתדל להביא כאן את עיקרי ההלכות:

א. ווידוי – כל המצוות שבתורה, בין מצוות העשה ובין מצוות הלא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן במזיד או בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו הוא חייב להתוודות לפני האל ב"ה. ווידוי זוהי מצוות עשה מן התורה. עיקר נוסח הווידוי הוא : "אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה" . כמובן שכל המרבה להתודות ולהאריך בענין זה הרי זה משובח.

ב. בימינו (כשאין בית המקדש ) התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו היה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה בסופו אין מזכירים לו שום דבר מרשעו. ויום הכיפורים מכפר לשבים בתשובה. ( אך ראה סעיף ו' ).

ג. איזו היא תשובה גמורה ? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ( לא מיראה ולא מכישלון כח ). דוגמא : אדם שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתיחד עמה שוב והוא עדיין אוהבה וגופו באותו כח כשהיה והוא באותו מקום אך הוא פורש ממנה ולא עובר על העבירה שוב – נקרא בעל תשובה גמור . אך אם אדם שב בימי זקנותו התשובה איננה תשובה מעולה אך היא מועילה ובעל תשובה הוא כמו שציינו לעיל.

ד. ומה היא התשובה ?
– החוטא צריך לעזוב את החטא ולהסיר אותו ממחשבתו.
– החוטא צריך לגמור בליבו שהוא לא יעשה את המעשה עוד. ("יעזוב רשע דרכו" )
-החוטא צריך להתנחם ( להצטער ולהתחרט ) על שעבר את העבירה ( "אחרי שובי נחמתי" )
– צריך החוטא להתוודות בשפתיו ( כמו שנאמר לעיל בסעיף א' ) ולומר את העניינים שגמר בליבו.
אך כל המתוודה וגומר בליבו ולא עוזב את החטא דומה ל"טובל ושורץ בידו" שחייב לזרוק השרץ כדי שטבילתו תועיל לו.

ו. התשובה ויום הכיפורים מכפרים על עבירות שבין אדם למקום (כגון אכילת מאכלות אסורים,בעילה אסורה,אי הנחת תפילין וכו' )
אך עבירות שבין אדם לחבירו (החובל לחבירו, מקללו, גוזלו וכו' ) אינו נמחל לו החטא לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב וירצהו.
לדוגמא אדם שגזל מחבירו ממון חייב להחזיר לחברו את הממון ולפייסו במילים עד שימחל לו.
בשעה שמבקש החוטא מהחבר מחילה צריך החבר להיות מוחל בלב שלם ונפש חפצה ויזהר שלא ליקום ולא ליטור.  
אם החבר לא רוצה למחול לחוטא צריך להביא לו שלושה בני אדם שיפצירו בו, עדיין לא מחל מביא לו שוב פעם ועוד פעם. אחרי שלוש פעמים צריך להניח לו וללכת וזה שלא מחל הוא החוטא. אך אם חטא כלפי רבו ימשיך לבקש מחילה אם צריך גם אלף פעמים עד שימחל לו.

ז.אם מת החבר לפני שהספיק החוטא לבקש ממנו מחילה מביא החוטא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ויאמר בפניהם " חטאתי לה' אלוקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו ". אם היה חייב לו ממון יחזיר את הממון ( הגזול לדוגמא ) ליורשיו. אם לא היה יודע לו יורשים יניח את הממון בבית דין.

ח. כשם שאדם שב מעבירות על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה כך הוא צריך לחזור בתשובה מדעות רעות שיש לו, מן הכעס, מן האיבה, מן הקנאה, ההתול, מרדיפת המאכלות וכיוצא בזה. מן הכל צריך לחזור בתשובה.

ט. בעשרת ימי תשובה ( עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ) התשובה יפה ביותר ומתקבלת היא מיד. ביום הכיפורים חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות. ( גם לפני ראש השנה עצמו בחודש אלול יש עניין גדול לעשות תשובה משום שיום ראש השנה הוא יום הדין וביום זה שוקלים עוונותיו וזכויותיו של כל אחד מבאי עולם והתשובה מאוד מועילה בכדי להחתם כבר בראש השנה לחיים ).

לסיכום, גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה ומקרבת אדם שאמש היה שנאוי, משוקץ מרוחק ומתועב לפני המקום והיום הוא אהוב נחמד קרוב וידיד ומודבק בשכינה שנאמר :" ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום " . ותמיד יזכור אדם שיפה שעה אחת קודם ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים !

  

דרכו של היצר הרע

משל קצר על דרכיו של היצר הרע.
בשוק הרומי היה מוכר לחמניות, בעייה הייתה לו, באזור שבו הוא מכר את לחמניותיו יישבו כלבים דרך קבע.
החליט המוכר להציב שומר על מנת שיבריח את הכלבים בשעות הלילה ויישמור על הלחמניות.
לילה לילה היה מגיע השומר יחד עם עגלת הלחמניות ושומר עליה מפני הכלבים.
לילה אחד היה השומר עייף, הגיע כלב אחד לידו, כלב נבון.
הכלב החליט להתחכם לשומר, עשה את עצמו ישן והמתין.
כשראה השומר שהכלב ישן אוטומטית גם עיניו שלו החלו להעצם, נפשו קשורה בנפשו.
מהר מאוד נרדם גם השומר.
כשהבחין בזה הכלב קפץ על העגלה, הפך אותה, לקח מה שלקח וברח!
התעורר השומר מהרעש וסידר את הלחמניות בעגלה, מיהר מאוד ופחד שלא ייראה בעל הבית שנעלמו הרבה לחמניות.
כסיים לסדר את הלחמניות ראה שחסרה רק לחמניה אחת, נשם נשימה עמוקה ונרגע, חשב בליבו "רק לחמניה אחת", לא נורא.

זוהי דרכו של היצר חברים, היצר לא מעוניין אף פעם בכל העגלה, הוא מעוניין בלחמניה אחת!
הוא גורם לנו לחטאים קטנים, כל פעם משהו אחד, הרי הוא יודע שגם מחר יוכל לקחת "רק לחמניה אחת".

מה יישאר מאיתנו בסוף אם נאפשר ליצר לקחת כל יום לחמניה? לא הרבה, למרות שמדובר "רק בלחמניה אחת".

היו חזקים חברים, אל תתנו ליצר אפילו לא לחמניה אחת, הוא יינסה להרדים אתכם, להביא לכם קרדיט על מצוות שעשיתם ואז יפיל אתכם.
אדם שביום אחד התעורר לתפילה בבוקר, תרם צדקה, ביקר חולה  והתפלל מנחה וערבית מרגיש טוב עם עצמו, הוא עשה מצוות.
היצר יגרום לו להרגיש עוד יותר טוב, אבל אז יגיד לו, "אולי לא תקום מחר לתפילה? כבר עשית מספיק היום."
"למה אתה צריך שיעור תורה? התפילות מספיקות."

זוהי דרכו של היצר, לחמניה אחת בלבד.
היצר עלול להביא אותנו לידי ייאוש, אך אל דאגה, דווקא מהרגעים הכי קשים צומחים הדברים הטובים ביותר.

שבוע טוב!

ראש השנה – קריאה בתורה

ביום הראשון של ראש השנה ,יום הדין הגדול, נקרא ביום טוב ראשון בעז"ה "וה' פקד את שרה..".
לכאורה נראה שאין שום קשר הגיוני בין מהות היום לבין פקידת שרה בבן. הרי זהו יום הדין וחג שניתן לנו מהתורה,
היינו צריכים לקרוא לכאורה מענייני דיומא (היום), אך משום מה אנו קוראים ומזכירים את פקידת שרה בבן.

הגמרא במסכת ראש השנה בדף י"א עמוד א וכן בתחילת עמוד ב' מונה מספר דברים שקרו בראש השנה כגון : יציאת יוסף מבית
האסורים, ביטול העבודה מעל אבותינו במצרים, פקידת רחל וחנה (גזירת הריון) וכן פקידת שרה.
אז הנה לכאורה הקשר בין ראש השנה לבין פקידת שרה, זה קרה באותו היום ולכן אנו מזכירים זאת.
אך זהו קשר יחסית חלש כי לכאורה קרו עוד דברים בראש השנה כמו שציינו ולמה שלא נקרא עליהם, ובכל זאת
גם אם המקרה קרה בראש השנה זה לא מחייב להזכירו בקריאת התורה.
ובכן מהו הקשר האמיתי ?

בשביל הסבר הקשר נצטרך להקדים ולהגיד כמה דברים:

א. אומרת הגמרא : הרהורי עבירה קשים מעבירה. הפירוש הפשוט הוא שהרהורים על עבירה מסוימת  
הם קשים אפילו מהעבירה עצמה ( מהמעשה עצמו ). אך אומר החוזה מלובלין כמדומני שיש פירוש יותר עמוק :
כשאדם עושה עבירה המעשה עצמו זה חטא אך מה שיותר קשה מכך לאדם עצמו זה ההירהורים שבאים לו לאחר מכן :
" הרהורי עבירה " – ההרהורים שבאים לאחר העבירה "קשים מעבירה".
אחת התחבולות הכי מסוכנות וקשות של היצר הרע היא כמובן הייאוש. אם היצר מצליח לייאש את האדם הוא כמעט ובטוח מנצח אותו.
אדם תמיד מחליט לחזור בתשובה ותמיד יש לו נפילות , הוא לוקח על עצמו להתחזק במשהו ונופל. ולאחר כמה פעמים שזה חוזר על עצמו הוא מתחיל להתייאש ולחשוב על עצמו כצבוע כלפי ה'. "…כמה פעמים אני יכול לרמות את הקב"ה…" הוא חושב לעצמו.
וכך מצליח היצר הרע לגרום לאדם להמשיך לעבור עבירות.

ב. במקרה הפקידה של שרה עלינו לרענן קצת את הסיפור. כידוע כשהולידה שרה אימנו את יצחק אבינו היא הייתה בת 90 ואברהם אבינו
היה אז בן 100. זהו מקרה נדיר ביותר של הולדה. עוד יותר מדהים הוא ששרה כידוע הייתה עקרה , ולא עקרה רגילה : " ושרה עקרה אין לה ולד" , לכאורה למה צריך להגיד שהיא עקרה ושאין לה ולד , אם היא עקרה זה ברור שאין לה ולד , אלא אומר לך הכתוב שאפילו רחם אין לשרה אימנו, נקראת בלשון חז"ל אילונית . ובכל זאת בגיל 90! היא מצליחה ללדת.
מכל הסיפור הזה עולה שאלה מאוד עקרונית : אם הקב"ה רצה להביא לאברהם ולשרה ילד מדוע לחכות עד הגילאים הללו, היה מביא להם אותו בגיל צעיר יותר, או שבכלל למה שרה הייתה צריכה להיות עקרה ?
אחת הפיתרונות לשאלה זו הוא שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. אך ננסה לתת פיתרון שיהיה קשור לעניינו.

כידוע זוג מסוים שהתחתן והוא לא מצליח להוליד ילדים אחרי כמה שנים מן הסתם הוא יהיה מיואש. אחרי 10 שנים יש כבר הלכות שמדברות על גירושין לא עליכם. ובכל זאת אם לא מתגרשים אז אחרי 15-20 שנה הזוג כבר במעט בטוח יאמץ איזה ילד וכבר יבין שלו ולה כבר אין סיכוי. במילים אחרות ייאוש טוטאלי.

עכשיו נסתכל על הדרך שבה נולד יצחק אבינו , אחרי 90 שנה שאין לשרה ילדים מגיע יצחק אבינו. הוא מגיע מהמקום שלכאורה היה בעל הייאוש הכי גדול שיכול להיות. 90 שנה ללא ילדים לא נראה לי שיש מישהו שלא היה מתייאש. ובכל זאת משם יצחק אבינו מגיע.

אומר לנו הקב"ה : בני אם אתם לא מאמינים לנס הזה ( שהוא בשבילנו נס כמובן, לקב"ה אין ניסים , הכל מאיתו יתברך: "מי שאמר לשמן שידלק יגיד לחומץ וידלק" (תענית) ) תצבטו את עצמכם. אתם אילו הצאצאים של הנס הזה, כל המהות שלכם היא נס אחד גמור.
אתם, בני ישראל , באתם מהמקום שלכאורה הוא הכי ייאוש שקיים. ובכל זאת אתם קיימים.
אז לעולם אל תתיאשו כשאתם עושים תשובה לפני כי אני ארך אפים ויכול לחכות לתשובה שלכם גם 80 שנה.

כל המהות שלנו, עצם הקיום שלנו הוא נס ובא מהמקום שהוא הכי מייאש לכאורה אז אל לנו לוותר ואפילו בראש השנה שזהו יום המשפט,אל יגיד אדם : "איך אחזור בתשובה ,כל חיי אני מרמה את הקב"ה אני לא יכול להמשיך " אלא יחזור בתשובה ולכן אנו קוראים את "וה' פקד את שרה" שנזכור תמיד ונדע ש :
" אין ייאוש בעולם כלל ! ".

פרשת שבוע – פרשת כי תצא

בעז"ה בשבת הקרובה נקרא את פרשת "כי תצא" הפרשה ה-6 בספר דברים.
אומר הפסוק הראשון : "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו " .
נשאלת השאלה- לכאורה היה צריך להיות כתוב בפסוק "כי תלחם…" ולא "כי תצא…". מה כוונת הפסוק ב "כי תצא" ?

ידוע כי כל המלחמות שנצחו אבותינו מקדם לא ניצחו לא בחכמה, לא בתבונה, ולא בתכניות אלא בעזרת הקב"ה. כך מצינו בדוד המלך כשנלחם בגולית , אמר לשאול : "ילך עבדך ונלחם עם הפלישתי ". מה זה "ונלחם" היה צריך להיות רשום "וילחם" , אלא אומר לך דוד אני הולך וה' הוא הנלחם. נלחם עבורי. (גם מבחינת השכל הישר אפשר להבין שעם כמה אבנים ומקלע זה קצת לא ברור איך ניצח דוד ).דוד נלחם בשם ה'. כך גם בפרשתינו אומר לך הקב"ה : " כי תצא…" אתה רק יוצא , אני הוא זה שנלחם. וכך גם ממשיך הפסוק " ונתנו ה' אלוקיך בידיך " . (אהבת חיים)

עוד עניין, מדוע נאמר הפסוק הראשון בלשון יחיד ולא בלשון רבים? הרי כולם יוצאים להילחם ולא רק בן אדם בודד ?

רמז לנו הכתוב שלכל אחד ואחד יש לו אויב ושונא מיוחד והוא יצר הרע . אותו יצר הרע שלא נותן לאדם לעשות את רצון בוראו.
אומר רבנו נחמן מברלסב בספרו "שיחות הר"ן" : דומה יצר הרע לאדם שהולך ברחוב וידו סגורה בצורת אגרוף והוא מדמה את עצמו כאילו יש לו משהו ביד. והוא הולך לכל האנשים ומדמה להם כאילו בידו נמצא ה-משהו שהם צריכים בשביל למלא את הרגשת החיסרון בחייהם ( נושא שעוד נדון עליו בעז"ה באתרינו ) וכל האנשים הולכים אחריו לכל מקום. ובסופו של דבר הוא פותח את ידו ואין שם כלום.
דומה יצר הרע לקרני האור שנכנסים בבוקר בהיר דרך החלון לביתך, הם רק נראים כעמודים בוהקים ונוצצים אך כשאתה נוגע בהם יש בהם ריק!

כל אדם יוצא למלחמה פרטית מהרגע שהוא נולד עד הרגע שהוא מת ( חוץ מצדיקים גמורים שמצליחים לבטל את היצר ואף להשתמש בו למטרותיהם). ולכן עלינו להבין שהיצר הרע כבר מנוסה בכל סוגי המלחמות איתו ואנחנו איננו יודעים כלום. וכשאנו יוצאים למלחמה עלינו קודם לכן לרכוש את הכלים המתאימים וללמוד את שיטות הלחימה השונות. לכן אמר הקב"ה : בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה, תבלין!
אומר לנו הקב"ה אני בראתי את יצר הרע ואני בראתי לו את התרופה – תורה. כמובן שהיצר יודע זאת והוא יעשה הכל על מנת שאדם לא ילמד תורה. היצר ירשה לך לבנות את הסוכה הכי מהודרת ללכת לכל התפילות , להתפלל תפילת עמידה בכל הכוונה וכו' (שאילו דברים מאוד מאוד חשובים ואל יחשוב איש שאני מזלזל בהם ח"ו) אך ללמוד תורה , הוא יארגן ויסדר לך את כל הבעיות וההפרעות שימנעו ממך להגיע לשיעור או לפתוח את הספר המתאים. כי הוא יודע – שברגע שתתחיל ללמוד אתה בעצם נוטל את התרופה נגדו!

רבותי, עלינו להבין זוהי הדרך היחידה שלנו בעולם הזה שדברים רבים בו על פי הרמח"ל במסילת ישרים הם הבל ושווא נתעה. עלינו להתמיד בלימוד התורה הקדושה שקיומה הוא 974 דורות לפני בריאת העולם כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם.
היא בעצם התוכניות של המהנדס. ולכן אין דבר בעולם שלא נמצא בתורה הקדושה. ואם לא נלמד ונשתמש בה זוהי פשוט בורות.

משל למה הדבר דומה? לאדם אחד שהיה חולה והלך לרופא והרופא הכיר את מחלתו ונתן לו את התרופה המתאימה. האדם חזר לביתו הניח את התרופה שנתן לו הרופא והחליט לקחת מה שהוא רוצה מדעתו. ברור שאדם זה טיפש וימות במחלתו ועל כן עלינו להשכיל ולהבין שהאמת מונחת לפנינו עלינו רק לאמץ אותה אלינו.

ידע האדם שהניצחון שלו על היצר הרע יגיע רק בעזרת ה' כמובן "…ונתנו ה' אלוקיך בידיך…" כי הוא מאש (היצר) ואנחנו בשר בדם.
אך גם התורה היא אש שנאמר : "וכל דברי אש" ולכן עלינו להילחם באש בעזרת אש.

בעז"ה נשתדל בעתיד באתר זה ללמוד על היצר ועל דרכי פעולותיו על פי ספרי המוסר ודברי חז"ל הקדושים.
ותזכרו תמיד : " אין לנו על מי להישען , אלא על אבינו שבשמים " !

מהות המוסר

האם פעם שאלתם את עצמכם: איך ייתכן שיש אנשים מעשנים בעולם ?
הרי כשאדם קונה חפיסת סיגריות כתוב על כל חפיסה וחפיסה אזהרה שונה ומפחידה, אדם קורא ,רואה ושומע בכלי התקשרות שהסיגריות מזיקות לבריאותו ולבריאות סביבתו, אדם חש על בשרו את הנזק שהעישון גורם לו ( מחלות שונות, קשיי נשימה, ריח רע,נזק כספי וכו') . ובכל זאת רבים האנשים המעשנים.

התשובה לשאלה זו טמונה בהבדל המהותי בין שני הכלים המובילים בחייו של האדם : השכל והלב.
הכוונה היא שאדם מעשן יודע בדיוק ואף יותר מאדם שאינו מעשן את הנזק העתידי והעכשווי שנגרם לו ע"י העישון.
הוא יודע , בשכלו אך הלב שלו, ההנהגה השנייה בגופו , לא מוכן לקבל את הדברים. הוא יודע ! אך לא מיישם !

בעיית המעשן ממש דומה למצבים דומים אשר קורים לנו במהלך חיינו מבחינת שמירה על דתינו.
כמה פעמים אדם קרא את הלכות לשון הרע בחפץ חיים, כמה פעמים אדם שמע הרצאות על "שמירת העיניים" כמה פעמים
אדם שמע שזה חשוב לקבוע עיתים לתורה, שצריך להתפלל במניין ובזמן הנכון לתפילה ועל זה הדרך. ובכן האדם יודע , האדם איננו טיפש, הוא פשוט לא מוכן לקבל.
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים…"- זהו פסוק שאנו אומרים בכל יום בתפילת "עלינו לשבח" . הקב"ה לא רוצה רק שתדע , אלא גם שתשיב אל הלב. הקב"ה חפץ בלב שלך.
אומר הזוהר הקדוש שלכאורה היה צריך להגיד ככה את הפסוק : "וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, והשבות אל לבבך " , קודם נדע שה' הוא האלוקים ואז נשיב אל ליבנו. אומר לך הפסוק לא, קודם תדע ותשיב אל הלב ורק אז ה' הוא האלוקים , רק אז תבין באמת או שמא נאמר תרגיש! את האלוקות.

ניקח לדוגמא את דואג האדומי, שהיה בזמנו של שאול המלך ראש הסנהדרין (שאנחנו אפילו לא יכולים לשער מה זה אומר מבחינת הדרגה והידיעות שהיו לו בתורה) ובכל זאת הוא זה שגרם להמון תככים בין שאול לדוד בתחילתו והוא זה שהרג את כל נב עיר הכהנים, אתם קולטים רצח של עיר שלמה , ראש הסנהדרין ??!??!. איך זה יתכן ?! ניקח לדוגמא את קרח ועדתו, 250 נשיאי ישראל בתקופת המדבר, גדולי עולם במלא מובן המילה ובכל זאת, קיטרגו על ההנהגה נגד משה שליחו של הקב"ה ונבלעו באדמה הם ומשפחותיהם. איך זה יתכן ??! ניקח לדוגמא את ירבעם בן נבט שהיה ענק בתורה עד שנאמר של חכמי דורו היו בעיניו כעשב השדה ועדיין החטיא את כל העם בע"ז וכו'.
מה גרם לאנשים הללו שהידע שלהם היה עצום, ליפול ככה.

אומר לך דוד את הפסוק בתהילים על דואג האדומי : מה לך לספר חֻקַּי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר !
אומר הקב"ה :
מה לך לספר חוקי עלי פיך – שיהיו רק על הפה שלך ולמה ?! כי אתה שנאת מוסר!

ידידי היקרים, אם אנו רוצים להשיב אל הלב! ולא רק לדעת עלינו לקרוא מוסר. חייב אדם כל יום להקדיש זמן לקריאת ספרי המוסר הרבים
שנכתבו ע"י רבותינו הקדושים. למרות שהם חוזרים אחד על השני בגדול, זה לא אומר כלום, המהות שלהם היא שנשיב אל הלב ולכן צריך לקראו אותם אין סוף פעמים. תמיד לחזור עליהם.

שאל אדם פעם רב גדול : יש לי שעה אחת ביום ללמוד תורה , מה כדאי לי ללמוד ?
ענה לו הרב : מוסר.
אמר האדם מוסר?! יש לי רק שעה ?! לא כדאי ללמוד גמרא,משנה,מקרא,וכו' ?
אמר לו הרב : כשיש לך שעה אחת , תקרא מוסר ואז תבין שיש לך הרבה יותר משעה !

רשום בשמע ישראל : "..על לבבך.." . נשאלה השאלה למה על לבבך , צריך לשים את דברי השם בתוך לבבי, היה צריך להיות רשום "..בתוך לבבך…". אלא  אומרת התורה עדיף שיהיו לך את דברי הקב"ה על הלב וכשהוא יפתח יהיה מה שיכנס.

רבותי, המוסר זה מה שיפתח לנו את הלב ויכניס את דברי התורה לליבנו.
לא רק לדעת , ל-ה-ר-ג-י-ש  ול-ע-ש-ו-ת !!

מהות האדם בעולם

לכל אדם יש מהות לחיים, אני לא בטוח כמה מכם חשבו מהי המהות של חייהם.
אם תשאלו אנשים לשם מה הם חיים יגידו לעבוד ולעשות כסף.
אם רגע נחשוב, עובדים בשביל כסף, כסף צריך על מנת לקנות אוכל, אוכל צריך על בשביל לחיות אממ אז –> לחיות בשביל לעבוד ?
יש פה מחזוריות לא ברורה, האדם חיי בשביל לחיות? האם זה הגיוני? הגענו לעולם הזה על מנת לאכול ולשתות? הגענו לפה בשביל לעבוד?
אין אדם אחד שנראה לו הגיוני שהגענו לעולם הזה בשביל כלום ושום דבר, אם כן אז מה המטרה?

בספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" אומר גיבור הספר כי גם הוא הבין שמטרת האדם לא יכולה להיות מטרה גשמית, לא יכול להיות שהאדם הגיע אל עולם על מנת לעבוד ולעשות כסף, לכן הוא הגיע למסקנה שמטרת האדם היא עזרה לזולת.
עזרה לזלולת היא כמובן דבר נהדר וגם ערך חשוב ביהדות, אך האם בשביל לעזור לברואים (בני אדם) אחרים אנחנו פה?
מה יקרה במצב שכל אחד ירצה לעזור לשני? האם קיימת מציאות שדבר כזה יתקיים? התשובה היא כמובן לא.

היהדות עונה לנו שאלת המהות!
במסכת ברכות כתוב שאדם היוצא מבית המדרש יאמר:

מודה אני לפניך ה' אלוהיי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות: שאני משכים, והם משכימין–אני משכים לדברי תורה, והם משכימין לדברים בטילים; אני עמל, והם עמלין–אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואין מקבלין שכר; אני רץ, והם רצים–אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת

הפירוש מאוד פשוט, כל בני האדם עושים את אותם הדברים בהגדרה, כולם עמלים, כולם יושבים, כולם משכימים וכולם רצים.
לכולם יש מסלול ודרך בחיים האלה, השאלה לאן זה מוביל.
אדם שחיי למען העולם הזה אולי יהנה פה, אך לא יישאר לו שום דבר בשביל העולם הבא.
אדם שעמל למען חיי עולם הבא יקבל שכר ויזכה.

אסיים בסיפור נחמד ששמעתי בהרצאתו של הרב אמנון יצחק באתר שופר:

מסופר על מדינה בה היה חוק אחד, כל שנה, פעם בשנה היו מחליפים מלך.
כיצד היו בוחרים את המלך החדש? פשוט מאוד, הראשון שהיה עובר בשערי המדינה בתאריך מסויים הוא היה נבחר למלך.
עבר שם אדם אחד, מיד קפצו עליו תושבי המדינה וקראו "יחי אדוננו המלך", האדם פחד מאוד, חשב אולי נפל על שבט קניבלים, הרי באיזה מקום ממליכים כך סתם מלך?
לא היה לאיש ברירה והוא הובל לארמון, שם כולם המשיכו להללו ולקרוא "יחי אדוננו המלך".
האדם פחד, אבל מה? היה צמא, לכן שאל אם אפשר לקבל כוס מים, לא מיץ חלילה אלא מים, שלא ייראה חוצפן.
מייד הביאו לו משקאות בכל מיני צבעים וטעמים וכל טוב.
הופתע לראות מה הוא קיבל אך עדיין פחד, לכן ביקש ביגלה, משהו צנוע לאכול, מייד הביאו לו מיני מזונות ושפים וטבחים וכל טוב.
הבין האיש את העניין והתחיל להנות ממה שהציעו לו, יצא לטיולים ברחבי במדינה והזמין נגנים וזמרים שינעימו את זמנו.
עבר יום ועוד יום והמלך החדש רק עושה חיים!
עבר הזמן, עברה השנה, העלו את המלך על כרכרה והשליכו אותו מהמלוכה, זה החוק, מלך רק לשנה!

בזמן זה עבר שם אדם אחר, פיקח יותר.
הומלך האדם והפך למלך החדש.
הבין הוא מהר את הלך הדברים וקרא אליו את כל שרי המדינה.
אמר לעוזרו האישי, מחוץ למדינה יש אי, אני רוצה שתקנה אותו ותרשום אותו על שמי.
לאחר מכן קרא אליו המלך את כל שרי המדינה.
את שר האוצר שאל, כמה כסף יש במדינה?
את שר החקלאות שאל, כמה מזון יש במדינה?
קיבל תשובות ואמר לשני השרים, את הכסף והמזון אני רוצה שתעבירו לאי החדש.
מייד נענה בקריאות "כן אדוננו המלך" ודבריו בוצעו.
אחר כך קרא אליו את הנגנים וציווה אותם לעבור לאי יחד עם כלי הנגינה שלהם והזמרים.
כשסיים להעביר כל מה שרצה ראה שנותרו לו עוד 3 חודשים על כס המלכות, לכן ישב והמתין.
כעבור 3 חודשים זרקו גם אותו מכס המלוכה, אבל הוא היה מבסוט, הוא מסודר לתמיד, יש לו את האי.

למה דומה הדבר?
האדם הראשון הוא זה שחיי רק למען חיי העולם הזה, לא מבין שכאשר יעבור זמנו בעולם הזה הוא יושלך ויישאר חסר כל בעולם הבא (או גרוע יותר חס וחלילה).
האדם השני הוא זה שפועל בעולם הזה למען חיי העולם הבא, דואג להעביר מצוות לעולם הבא ויודע שאין לו מה לדאוג, גם בעולם הבא הוא מסודר.

אז מי אתם?

שעות זמניות

שעות זמניות ביהדות משפיעות על מספר דברים, בינהם זמן קריאת שמע וצורת קריאת שמע שעל המיטה.
בפוסט זה אנסה להסביר מעט על שעות זמניות.

על פי ההלכה, השעות אינן שעות היום הרגילות אלא שעות זמניות.
על מנת לחשב שעות זמניות מחשבים את הזמן בין זריחת השמש לשקיעת השמש, את הזמן הזה מחלקים ל12, הערך שיוצא הוא ערך הזמן של שעה זמנית.
בחורף יוצא ששעה זמנית היא קצרה יותר (היות והשמש שוקעת מוקדם) ובקיץ שעה זמנית היא ארוכה יותר (כלומר יותר מ60 דקות).

את שעות הזריחה והשקיעה ניתן למצוא באתר הזה.

ראש חודש אלול

השבת הכריזו בבית הכנסת שהנה חודש אלול מגיע וכבר היה אפשר להרגיש את המתח באוויר.
החודש שבו הקב"ה יורד את שבעת הרקיעים לפני יום הדין הגדול- ראש השנה , ומחכה לשמוע את החזרה בתשובה.
חודש אלול הידוע כראשי התבות של : " א-ני ל-דודי ו-דודי ל-י " ( המילה דודי בשיר השירים מייצגת את הקב"ה ).
*אפשר להבחין שסופי המילים הנ"ל הם ארבע פעמים י' השוות בגימטריה 40- רמז ל40 הימים עד יום הכיפורים, יום 
חתימת גזר הדין.

חודש אלול זוהי אחת המתנות הכי גדולות שהקב"ה יכל להביא לנו. חודש אחד שבו אפשר לכפר על כל אחד עשר החודשים שקדמו ע"י חזרה בתשובה וריבוי תפילות. מידת הרחמים של הקב"ה נגלית פה במלוא עוצמתה. רמז לכך הוא המזל של חודש אלול, מזל בתולה. אומרת הגמרא שלאחר האירוסין התבולה מחכה 12 חודש עד שמגיעה לקידושין ונכנסת לרשות החתן, כך גם חודש אלול שמזלו בתולה מכפר על שנים עשר (כולל עצמו ) החודשים שקדמו לו. גע של תשובה יכול לעשות את כל ההבדל. אך חס וחלילה אם אדם אינו עושה את המעשה הרצוי אלול יכול להתהפך לו ל- " א-וי ל-ו ו-אוי ל-נפשו ". נסביר, בגמרא מסכת גיטין מדף נ"ה וכמה דפים אחריו מתואר חורבן הבית.
מסופר שם שאחרי שרבן יוחנן בן זכאי בעזרת אבא סיקר הצליח לצאת מהחומות ולהיפגש עם שר צבא הרומאים- אפסיאנוס הוא קרא לו מלך. אפיסאנוס אמר לריב"ז שצריך להרוג אותו משתי סיבות : האחת : אספיסאנוס איננו מלך אלא שר צבא וזה ביזיון למלכות ולו לקרוא לו כך, השנייה: אמר אספיסאנוס לריב"ז : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?! " . לא נרחיב במעשה שקרה לאחר מכן אבל ניקח מהמעשה את מה שאמר אספיסאנוס לריב"ז ונקשר אותו אלינו. כשנגיע בראש השנה לפני הקב"ה ונבקש סליחה ושיכתבנו לחיים טובים וכו' איך נוכל לקרוא לו מלך ( אחד המוטיבים המרכזיים בתפילות ראש השנה ) אם לא הגענו אליו עד עכשיו כשכל חודש אלול הוא מחכה לנו : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?!" . אינני מתכוון שאם לא חזרת בתשובה באלול אז לא צריך ללכת בראש השנה לביהכ"נ (תמיד טוב להתוודות אפילו ברגע האחרון ) אבל : "יפה שעה אחת קודם".

לאחר שהבנו שצריך לחזור בתשובה באלול , נשאל את עצמינו אבך איך? כל השנה שלי גושה בעבירות איך אוכל לכפר עליהם בכל כך מעט זמן ?!
רמז לפיתרון יש לנו בפסוק : "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" . אדם חושב הרבה בליבו , איך אצליח , ועצת ה' היא תקום.
עצת זה ראשי תבות של עבודה שבלב (תפילה), צדקה , תלמוד תורה . אילו שלושת הדברים שיכולים לכפר על הכל ועל כך נרחיב בעז"ה בפוסט הבא.

כוחה של תשובה – חזרה בתשובה

כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא, כך כתוב בקהלת (ז/20).
למה בחרתי לפתוח פוסט זה דווקא בפסוק הנ"ל?
ברצוני להדגיש, לא חשוב עד כמה אדם צדיק, כולם חוטאים וטועים, אפילו משה רבנו ודוד המלך.

בדברים אלו אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בנושא התשובה – חסד ד'.
ד' יתברך מאפשר לכל אדם המתחרט חרטה אמיתית על מעשיו לקבל מחילה על חטאים שבין אדם למקום (בין אדם לבורא, על חטאים שבין אדם לחברו ארחיב בעזרת ה' בפוסט אחר).

השלבים של חזרה בתשובה הם שלושה עיקריים (פירוט תוכלו למצוא בפוסט הלכות תשובה):

  • עזיבת החטא – החוטא צריך להסיר את החטא ממחשבותיו ולקבל על עצמו שלא יחטא עוד בחטא זה.
  • חרטה – על האדם להתחרט על חטאיו ולבין ולהרגיש כי לכל דבר יש גמול ומחיר.
  • הוידוי – על האדם להתוודות על חטאיו במילים, להגיד חטאתי בX וY ואני מצטער ומתבייש במעשי ומקבל על עצמי לא לעשות זאת יותר.

"יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש הקונה עולמו בשנים רבות"

גמרא (עבודה זרה י"ז ע"א): אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים' אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא

על מה מספר לנו?
מסופר על אדם (ר' אלעזר בן דורדיא) שהיה נכנע לתאוותיו וליצרו והקדיש את כל חייו לסיפוק היצר המיני.
מסופר שלא הייתה פרוצה אחת שאותו אדם לא היה איתה (אחת!!), כל חייו סבבו סביב היצר והתאווה.
יום אחד שמע שיש פרוצת צמרת אחת שעל מנת להגיע אליה עליו לשלם כסף רב ולעבור דרך ארוכה מאוד (7 נהרות), לא חשב פעמיים אלעזר בן דורדיא והלך אל הפרוצה, לא הכסף עניין אותו ולא הדרך הארוכה אלא רק סיפוק התאווה.
אחרי שהגיע על הפרוצה והחלו במעשה הפיחה (נפיחה) הפרוצה, אלעזר בן דורדיא ההמום שבצורה זו הסתיימה החוויה לה ציפה זמן כה רב.
לכרואה מדובר בחוויה זניחה, רק הפחה, אך לעומת זאת ר' אלעזר בן דורדיא התאכזב מאוד, הרי לכך הוא ציפה וזו הייתה פשגת שאיפותיו.
לאחר שהפיחה אומרת הפרוצה לאלעזר בן דורדיא שכמו שההפחה אינה חוזרת כך אין לו שום סיכוי לחזור בתשובה ושתשובתו לא תתקבל.
וממי שומע את זה אלעזר? מפרוצת צמרת!!
חישבו כמה לעג יש באמרה הזו של הפרוצה, אפילו היא מתעסקת בעניינים של תשובה ואלעזר לא!
הדבר הזה הכניס את אלעזר לשוק, הוא הבין שהוא צריך לחזור בתשובה אמיתית וכנה אך לא ידע איך!
הוא פנה אל ההרים ואלה לא עזרו לו, פנה אל השמיים והשמש והכוכבים וגם הם לא עזרו לא.
פה הגיע התפנית, ר' אעזר הבין כי רק הוא יכול לחזור בתשובה "אין הדבר תלוי אלא בי".
ומרוב חרטה וצער הוא הכניס ראשו בין ברכיו ובכה עד אשר יצאה נשמתו.
ברגע ההוא יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא", רבי!!
על אף חטאיו הרבים, התשובה האמיתית של ר' אלעזר הביאה למחילה על כל חטאיו, זוהי כוחה של תשובה.

אך החרטא של ר' אלעזר היא כמעט על טבעית, רוב האנשים אינם יכולים להביע חרטא כ"כ עמוקה ולכן עליהם לקנות את עולמם בשנים רבות ולא בשעה – והרי זוהי דרך התורה.