מהו הטעם שמרבים בשמחה ביום ל"ג לעומר?
יש אומרים שהטעם שעושים שמחה ביום ל"ג לעומר, לפי שפטירתו של רבי שמעון היתה ביום ל"ג לעומר. ויש אומרים שהטעם משום שסמיכתו על ידי רבי עקיבא היתה ביום ל"ג לעומר.
אמנם שיש שהקשו, שאם הטעם משום שיום פטירתו היה ביום זה, הרי לא מצינו אצל שום צדיק שעושים שמחה ביום פטירתו, ואדרבא עושים תענית ביום פטירת הצדיקים, כתענית שבעה באדר, יום פטירת משה רבינו ע"ה (כמו שכתב בשולחן ערוך סימן תקפ).
יש מיישבים קושיא זו, לפי שגזירה נגזרה על ידי מלכות רומי על רבי שמעון בר יוחאי שיהרג, וכיון שניצול מגזרה זו, ומת כדרך כל הארץ, לפיכך עושים באותו היום שמחה. שפעם אחת היו יושבים רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, והיה יהודה בן גרים (שהיו אביו ואמו גרים) יושב לפניהם, פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (רומי), תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן פרוצות, תקנו מרחצאות כדי לעדן בהן עצמן, תקנו גשרים כדי ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם למקורביו, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה – יתעלה, ויהיה ראש המדברים בכל מקום. רבי יוסי ששתק – יגלה לצפורי. רבי שמעון שגינה – יהרג.
הלכו רבי שמעון ובנו והתחבאו בבית המדרש, בכל יום היתה אשתו מביאה להם פת וכד של מים וסעדו. כשגברה הגזרה אמר לבנו, נשים דעתן קלה עליהן, שמא יצערוה ותגלה את מקומינו.
הלכו והתחבאו במערה, נעשה נס ונברא להם חרוב ומעין, והיו מסתפקים מהם, (ולא היו צריכים להמתין שלש שנים לאיסור ערלה, שאין לך דבר טמא היורד מן השמים), והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צוארם בחול. כל היום עסקו בתורה, ובזמן התפלה היו מתלבשים ומתעטפים ומתפללים, ואחר כך היו חוזרים ופושטים בגדיהם, כדי שלא יבלו.
ישבו רבי שמעון ובנו שתים עשרה שנה במערה, בא אליהו הנביא ועמד על פתח המערה, ואמר: מי יודיע לבן יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה, יצאו וראו בני אדם כשהם חורשים וזורעים, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?! וכל מקום שהיו נותנין עיניהם מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם.
חזרו והלכו וישבו שנים עשר חודש, אמרו: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש, יצאה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם. יצאו וישבו על פתח המערה, ראו צייד עומד וצד צפורים ופורס מצודתו. כששמע רבי שמעון בת קול אומרת "דימוס" "דימוס", היתה הצפור נצולת. וכששמע בת קול אומרת "ספקולא" היתה נצודת ונלכדת. אמר: צפור מבלעדי שמים אינה נצודת, נפש אדם לא כל שכן. יצאו מן המערה, כל מקום שהיה רבי אלעזר מכה, היה רבי שמעון מרפא. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.
ערב שבת עם חשכה, ראו זקן אחד כשהוא אוחז בידו שתי חבילות של הדסים ורץ סמוך לבין השמשות, אמרו לו, אלו למה לך, אמר להם, לכבוד שבת. אמרו לו, ולא די לך באחד. אמר להם, אחד כנגד "זכור" והשני כנגד "שמור". אמר לו רבי שמעון לבנו: ראה כמה חביבות מצות על ישראל, ונתיישבה דעתם.
שמע רבי פינחס בן יאיר, חתנו של רבי שמעון בר יוחאי, שיצא רבי שמעון מן המערה, ויצא לקראתו, הכניסהו לבית המרחץ בטבריא, והתחיל מתקן את בשרו, ראה רבי פינחס סדקים בגופו, והתחיל בוכה, והיו נושרות דמעותיו על בשרו של רבי שמעון, וצעק מתוך כאב. אמר לו רבי פינחס, אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו, אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראיתני בכך לא מצאת בי כך תורה. שבתחילה, כשהיה רבי שמעון בר יוחאי מקשה קושיא, היה רבי פינחס בן יאיר מתרץ קושיתו בשנים עשר אופנים, לבסוף, כשהיה רבי פינחס בן יאיר מקשה קושיא, היה רבי שמעון בר יוחאי מתרץ הקושיא בארבעה ועשרים אופנים.
יצא רבי שמעון לשוק, וראה את יהודה בן גרים, אמר, עדיין יש לזה בעולם, נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות.
וכיון שמת רבי שמעון בר יוחאי כדרך כל הארץ, ולא במיתה משונה על ידי המלכות, לכן עושים שמחה ביום פטירתו. ועוד שקודם פטירתו גילה סודות התורה, מה שלא ניתן רשות לשום תנא לגלות רזי תורה ברבים.