פעם אחת גזרה המלכות גזרה על ישראל שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את הנדות. הלך רבי ראובן בן איסטרובלי והסתפר כמנהג הגוים, כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי, והלך וישב עמהם, אמר להם, מי שיש לו אויב רצונו שיעני או שיעשיר, אמרו לו, שיעני, אמר להם, אם כן לא יעשו מלאכה בשבת, כדי שיהיו עניים, אמרו, טוב אמרת, נבטל גזירה זו, ובטלוה. חזר ואמר להם, מי שיש לו אויב רצונו שיכחיש או שיבריא, אמרו לו, שיכחיש, אמר להם, אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו, אמרו, טוב אמרת, ובטלוה. חזר ואמר להם, מי שיש לו אויב רצונו שירבה או שיתמעט, אמרו לו, שיתמעט, אמר להם, אם כן לא יבעלו נדות, אמרו, טוב אמרת, ובטלוה. הכירו בו שהוא יהודי, והחזירו לכל הגזירות. אמרו, מי ילך ויבטל את הגזירות, ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים (בהיותו במערה), ואחריו מי ילך, רבי אלעזר בר רבי יוסי. אמר להם רבי יוסי, ואילו היה אבא חלפתא (אביו של רבי יוסי) קיים, יכולים אתם לומר לו תן בנך להריגה? כך אין אתם יכולים לומר לי שאתן את בני להריגה. אמר להם רבי שמעון, אילו היה יוחאי אבא קיים, יכולים אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להם רבי יוסי, אני אלך, כי מפחד אני שמא יעניש רבי שמעון את בני, ובדבר זה אני מתיירא יותר מפחד האויבים, שמא יכעס עליו על איזה דבר ויענישנו. קיבל רבי שמעון על עצמו שלא יענישנו, ואפילו הכי הענישו, שכשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא, עיקם פיו רבי אלעזר בר רבי יוסי ואמר בלחישה (ויקרא יא) וזה לכם הטמא, ועשה כן כדי שלא ירגיש בו רבי שמעון ויהא כמורה הלכה בפניו, ואף על פי כן הרגיש בו רבי שמעון ואמר לו, מעקימת שפתיך ניכר שתלמיד חכם אתה, והואיל והורית הלכה בפני אל יחזור הבן אצל אביו. (וכתב רש"י שם בשם מדרש אגדה, שבאותה שעה נטתה נפשו לצאת, ונזכר רבי שמעון שאמר לאביו שיהא מחזירו לשלום, וביקש עליו רחמים, ונתרפא).
יצא לקראתו שד ושמו "בן תמליון", אמר להם, רצונכם שאבוא עמכם, בכה רבי שמעון ואמר, מה שפחה של בית אבא (הגר שפחת אברהם) נזדמן לה מלאך שלש פעמים, ואני לא פעם אחת, יבא הנס מכל מקום. הקדים בן תמליון את רבי שמעון בר יוחאי, ונכנס בבתו של הקיסר ונשתגעה, והיתה צועקת ואומרת הביאו לי את רבי שמעון בר יוחאי. כשהגיע רבי שמעון לשם, אמר, בן תמליון צא, בן תמליון צא. וכיון שקרא לו יצא והלך. אמר להם הקיסר, כל מה שיש לכם לבקש בקשו, והכניסוהו לבית גנזיו ליטול מה שהם רוצים. הלכו ומצאו לאותה איגרת שכתובים בה אותם גזירות, וקרעוה (מעילה יז.).
ומעשה באשה אחת בצידן, ששהתה עשר שנים עם בעלה, ולא ילדה. באו אצל רבי שמעון בר יוחאי והיו רוצים להתגרש זה מזה. אמר להם, חייכם, כשם שחתונתכם היתה במאכל ובמשתה, כך אין אתם פורשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב, ועשו סעודה גדולה, נתנה לו אשתו יין רב לשתות, עד אשר נשתכר. כיון שנתיישבה דעתו עליו יותר מדאי, אמר לה, בתי, כל חפץ טוב שיש לי בבית טלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא, לאחר שנרדם בעלה, רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם, שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה קם משנתו, וכיון שפג יינו אמר לה, בתי, היכן אני נתון? אמרה לו, בבית אבא. אמר לה, מה לי בבית אביך? אמרה לו, ולא כך אמרת לי בערב שכל חפץ טוב שיש לי בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל רבי שמעון בר יוחאי, ועמד והתפלל עליהם, ונפקדו (מדרש שיר השירים רבה פרשה א).