מעשה ברב גדול אחד שנפלו לו תפלין יקרות בירושה מאביו הגדול, חסידים עשירים רצו לקנותם בכסף מלא, והוא למרות מצבו הכלכלי הקשה והדחוק, לא רצה לשמוע ולא חשב על מכירת התפילין.
אשתו הרבנית הפצירה בו שימכור התפלין לצורך פרנסתם, כי היו לו תפלין אחרות להתפלל בהן, אך הוא עמד על דעתו וסירב למוכרן.
שנה אחת לא היו אתרוגים בנמצא, והגיע פרוס חג הסוכות, והנה איש בא ובידו אתרוג יפה ומהודר מאד, ודרש בעדו סכום גדול, אז נאלץ רבי יחיאל מיכל למכור התפלין של אביו, בסכום נכבד, וקנה את האתרוג בשמחה רבה.
כשנודע הדבר לאשתו כעסה עליו מאד ואמרה לו, כשכל המשפחה רעבים ללחם לא הסכמת למכור את התפילין, עתה בשביל אתרוג מכרת את התפלין היקרות? ברוב כעסה לקחה את האתרוג ובחמת זעם נשכה אותו במקום הפיטם, ונפסל.
הרב לא הוציא הגה מפיו, ואפילו סימן של כעס וקפידה לא הראה, רק אמר לפני המקום (הקב"ה), רבונו של עולם, תפלין מהודרות כבר אין לי, ואתרוג כשר גם כן אין לי, הריני מקבל את גזירתך באהבה, לידי כעס לא אבוא, ואת שלום הבית לא אפר.
בליל חג הסוכות נראה אליו אביו הצדיק בחלום, וגילה לו, שהמעשה האחרון שכבש את יצרו ולא הקפיד, עשה רושם כביר בשמים, ומכאן ולהבא יושפע עליו שפע רב בפרנסה טובה, ולא יחסר לו כל טוב.
ספר פניני יוסף
תגובה אחת בנושא “כיבוש הכעס והיצר”