קטגוריה: יהדות – כללי

כל הפוסט הבא הוא ציטוט מספר הישר לרבי זרחיה מיוני :

" לבי לבי , הלא ידעת כי לא נבראתי כי אם לשוב לעפר. מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך ?
הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר , וכמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה ימיך חרוצים וחייך קצוצים.
וכל אשר יעבור עליך, יום או לילה, תחסר חלק מחלקי חייך . ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלי אבר.
ומדוע לא זכרתני ? עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת ? ועל מי בטחת כי מרדת ? ומדוע אתה נמהר, ולא תעבור אל לבך יום המר.
יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך לחכיך, יום ישאוך , על כתף יסבולך , ועל ארץ תחתית ישליכוך , ועל כל מעשה יחשבוך. וכאבק תדכה ואשך לא תכבה. יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח, ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה'. שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך ? הלא אז תראה פרי מעלליך, ותמצא גמולך. ואילו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון היה לך לשמוח במותך , אך תלך למר ממות, ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות .
שם תיפול עליך אימה ותכסך כלימה , ולבושך גוש רימה . ויזורה על גופך גופרית , לבלתי השאיר לך שריד. הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום. יום תמרור בבכיה תאניה ואניה. יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה. יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר.
יום יחרה אף האל וקנאתו ונתכה כאש חמתו. יום ירבו המעצבים והמכאובים. יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו. יום תצא הנשמה , וישאר הגוף ככלי מלא בושה וכלימה. מושלך כאבן דומם.
ואתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה ? או מי יהיה עליך סתרה ? הלא אז תאמר אוי לי , מה עשיתי ? מדוע דבר ה' בזיתי ? ואחרי שרירות ליבי פניתי. ובמה אתכסה? כי ערום אנוכי.
התקושש והתבושש והכלם מחטאותיך . ותן תורה לאלוהיך. בעוד נפשך בגופך, ובטרם יחשכו ככבי נשפך, שוב יום אחד לפני מיתתך.
החזק במוסר אל תרף נצרה , כי היא חייך . "

שבת שלום .

במסכת בבא בתרא דף י' עמוד א' מובא מעשה עם טורנוסרופוס הרשע ששאל את ר' עקיבא שאם האלוקים שלכם אוהב עניים – אז מדוע אין הוא מפרנס אותם ? השיב לו ר' עקיבא : משום שבזכות הצדקה , שאנו נותנים להם נינצל מדינה של גהנם כמו שנאמר : "וצדקה תציל ממות" – הכוונה לדין גהנם .

אמר לו טורנוסרופוס : אדרבא : הצדקה תכניס אתכם עוד יותר לגהנם. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו, אסרו בבית האסורים וציווה שלא יתנו אוכל ומשקה לאותו אדם. לפתע הגיע אדם אחד והחל להאכיל את אותו הענוש , האם המלך לא יכעס על כך ? והרי היהודים נקראים עבדים שנאמר : "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא , כה', נה' ) .

ענה לו ר' עקיבא : משל למה הדבר דומה : למלך שכעס על בנו והכניסו לבית האסורים וציווה לא לתת לו מאכל ומשקה. לפתע בא אדם אחד והחל להאכיל ולהשקות את בן המלך, האם המלך לא יודה לו על כך כאשר ישמע זאת ? כי אחרי הכל הוא חס על בנו ואוהבו בכל מצב שהוא . והרי ישראל נקראים בניו של הקב"ה שנאמר : "בנים אתם לה' אלקיכם" ( דברים, יד', א' ). העני הוא הוא בן המלך והאם יש משהו שיותר ישמח את ריבונו של עולם יותר מהצלת בנו ?!

– מסופר שלרבי עקיבא נולדה בת מרחל אשתו ( בתו של כלבא שבוע ) ויום אחד החוזים בכוכבים אמרו לו שביום שבתך תכנס לחופה יכישנה נחש והיא תמות, והיה ר' עקיבא מצטער על כך מאוד.  

באותו היום שנכנסה בתו לחופה נטלה מחט גדולה מזהב שעשויה לתכשיט ונעצה אותה בכותל. בבוקר כשלקחה את המחט חזרה נגרר נחש מת אחריה. אמר לה אביה (ר' עקיבא) : " איזה מצוה עשית שבזכותה ניצלת מנחש זה ? " אמרה לו : " בערב החתונה הגיע עני ועמד על יד פתח האולם אך כל האנשים שהיו שם היו טרודים בסעודת המצוה ואף אחד לא התייחס אליו. אז נטלתי את מנת האוכל שלי ונתתי לו אותה ". אמר לה אביה : "מצוה גדולה עשית". לאחר מכן יצא רבי עקיבא ודרש " וצדקה תציל ממות " (משלי , י ', ב' ) – ולא רק שצדקה תציל ממיתה משונה אלא אפילו מהמיתה עצמה . ( מסכת שבת ,דף קנו' , עמוד א' ) . -( נלקח מהספר "מעשי אבות" על מסכת אבות שכתב הרב דוד חדד שליט"א  ).

ברצוני לכתוב כאן את מה שרשם הרמב"ם ( ר' משה בן מימון ) בספרו "מורה נבוכים", חלק ראשון, פרק ב' .

רושם הרמב"ם שאדם אחד הקשה עליו את הקושיה הבאה : מפשוטו של מקרא נראה שהכוונה הייתה שהאדם יהיה כשאר בעלי החיים ללא שכל וללא מחשבה ולא יבחין בין טוב לרע. וכאשר הוא המרה את פי האל (חטא האדם הראשון,חווה והנחש) גרם לו החטא להבחין בין הטוב והרע ולקבל את השלמות הכי גדולה שיש לאדם כביכול, איך זה ייתכן שהעונש הוא בעצם שכר ?

עונה הרמב"ם : "בדוק בישוב הדעת והתבונן" – הרי אין הדבר כמו שחשבת ברעיון שצץ בראשונה אלא כך :
השכל, שאותו השפיע הקב"ה על האדם והיא שלמותו האחרונה היה לאדם קודם החטא. ולכן נאמר עליו שהוא ב"צלם אלוקים ודמותו" (ראה פרק א' שם). ולכן גם פנה אליו הקב"ה בדיבור וציווה עליו לא לאכול מעץ הדעת ולאכול מהאחרים ואת החיות האחרות לא ציווה כי אין להם שכל. והשכל של האדם לפני החטא היה שלם וגמור.

לפני החטא האדם היה במצבו השלם והגמור ולכן נאמר על אודותיו : "ותחסרהו מעט מאלוהים" (תהילים ח, ו' ), הוא לא עסק בטוב ורע ( המפורסמות ) הוא לא השיג אפילו את המפורסם שבמפורסמות – חשיפת הערוה, דבר זה לא היה מגונה בעיניו. האדם הראשון לפני החטא היה במצב של אמת ושקר (נכון או לא נכון ). אך לאחר שהמרה את פי האל ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים , כפי שאמר : "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" ( בראשית ג', ו' ) , נענש בכך שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית של אמת ושקר והוא התחיל להבחין ולעסוק בדעות ולא באמת ובשקר. האדם נשתקע בציון הדברים כמגונים או כ-יפים. אותה שעה ידע את ערכו של מה שאבד לו ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיע , לכן נאמר : "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" (בראשית ג' ,ה' ) ולא נאמר : "יודעי שקר ואמת" או "משיגי שקר ואמת" .

לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, יש רק שקר ואמת !

"לכן גם נאמר " ותפקחנה עיני שנייהם וידעו כי ערומים הם" (בראשית ג', ז') נאמר "וידעו" ולא "ויראו" כי הם ראו גם לפני זה ,אבל עכשיו דרגתם ירדה והם החלו לראות טוב ורע והאמת והשקר נעלם מהם. 

גם רואים פה איך הקב"ה העניש את האדם הראשון מידה כנגד מידה שכן הותר לאדם ליהנות מן המנוחה ,השלוה והמעדנים וכאשר נתאווה והלך אחר הנאותיו ודמיונתיו, כמו שנאמר ואכל מה שנאסר עליו לאכלו , מנע אותו הקב"ה מן הכל עד שנאלץ לאכול את הפחותים שבמאכלים, אשר קודם לכן לא היו לו למזון כלל וגם זה לאחר עמל ויגיעה : "בזעת אפך תאכל לחם" ,"וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבוד את האדמה " וכו'. האדם השווה לבהמות במזונותיו וברוב מצביו, כמו שאמר : "ואכלת את עשב השדה" .

"השבח לבעל הרצון אשר תכליתו וחכמתו לא יושגו" .

מתוך פירושו של מיכאל שוורץ ל"מורה נבוכים" וגם עם קצת הסברים שלי ולכן אין לראות במאמר זה כאילו כתבו הרמב"ם ואם ימצאו טעויות בו כמובן שזה טעות שלי (הכותב של הפוסט) ולא של הנ"ל חלילה .  

מעשה ביהודי סוחר שנסע בעגלה לפרנסתו, ובהיותו בדרך, השמים התקדרו בעבים, וירד שלג כבד, והאיש התבלבל וטעה בדרך, כי המסלה כוסתה בשלג, ולא הצליח למצוא פתרון עד שעה מאוחרת בלילה.
הרגיש היהודי בעצמו שהוא הולך וקופא, החליט לעזוב את העגלה, והלך וצעד ברגל במשך שעה, עד ראותו אור נוצץ, והגיע לשם כל עוד נפשו בו. בית זה היה ביתו של הרב שישב ולמד, והאח בוערת לפניו.
כשדפק היהודי על דלתותיו, מיהר הרב לקום, הסיר מעליו את הבגדים הרטובים מן הגשמים והשלג, ונתן לו בגדים חמים, ומשקה חם, והשיב את רוחו, והגיש לפניו ארוחת ערב, וישכב וירדם מרוב עמל ותלאה.
בקומו בבוקר, שאל היהודי את הרב, אדוני הרב, אתה רואה כמה צער יש לי וכמה קשה לי להביא פרנסה הבייתה, מה עם העולם הבא שלי, לפחות האם יש לי עולם הבא? אמר לו הרב, אם העולם הזה שהוא רק כפרוזדור לפני עולם הבא שהוא פלטרין של מלכים ומהות האדם, אפילו אותו אתה משיג בקושי עם כל העמל הרב שאתה משקיע למענו, קל וחומר לעולם הבא, שאם לא יעמול אדם בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת, וכי העולם הבא הפקר הוא? עליך לעמול לקנות תורה ומצות, ואז תקנה לך עולם הבא.
וכמו שאמרו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עולם הבא.

ספר פניני יוסף

מהות הפרוזבול – בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים.

כתיבת פרוזבול

מהו "פרוזבול"? בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים בין איש לחבירו נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים. (היום מצות שמיטת כספים אינה נוהגת אלא מתקנת חכמים, ואף על פי כן צריך לעשות פרוזבול).
לכל המעוניין בכתיבת פרוזבול קודם סיום שנת השמיטה, ניתן להרשם באתר.
המעוניין ירשום את שמו, ובזה הוא מייפה את כחם של רבני האתר לכתוב לו פרוזבול (ניתן לרשום את שמכם בתגובות).

 האפשרות להרשם לפרוזבול דרך האתר הסתיימה, שנה טובה!

מעשה ברב גדול אחד שנפלו לו תפלין יקרות בירושה מאביו הגדול, חסידים עשירים רצו לקנותם בכסף מלא, והוא למרות מצבו הכלכלי הקשה והדחוק, לא רצה לשמוע ולא חשב על מכירת התפילין.
אשתו הרבנית הפצירה בו שימכור התפלין לצורך פרנסתם, כי היו לו תפלין אחרות להתפלל בהן, אך הוא עמד על דעתו וסירב למוכרן.
שנה אחת לא היו אתרוגים בנמצא, והגיע פרוס חג הסוכות, והנה איש בא ובידו אתרוג יפה ומהודר מאד, ודרש בעדו סכום גדול, אז נאלץ רבי יחיאל מיכל למכור התפלין של אביו, בסכום נכבד, וקנה את האתרוג בשמחה רבה.
כשנודע הדבר לאשתו כעסה עליו מאד ואמרה לו, כשכל המשפחה רעבים ללחם לא הסכמת למכור את התפילין, עתה בשביל אתרוג מכרת את התפלין היקרות? ברוב כעסה לקחה את האתרוג ובחמת זעם נשכה אותו במקום הפיטם, ונפסל.
הרב לא הוציא הגה מפיו, ואפילו סימן של כעס וקפידה לא הראה, רק אמר לפני המקום (הקב"ה), רבונו של עולם, תפלין מהודרות כבר אין לי, ואתרוג כשר גם כן אין לי, הריני מקבל את גזירתך באהבה, לידי כעס לא אבוא, ואת שלום הבית לא אפר.
בליל חג הסוכות נראה אליו אביו הצדיק בחלום, וגילה לו, שהמעשה האחרון שכבש את יצרו ולא הקפיד, עשה רושם כביר בשמים, ומכאן ולהבא יושפע עליו שפע רב בפרנסה טובה, ולא יחסר לו כל טוב.

ספר פניני יוסף

בנוהג שבעולם, אדם שנתבע לדין, דואג לפני כן לעורך דין שייצג אותו לפני השופט, ומשתדל בכל האמצעים האפשריים לזכות את עצמו מלפני זמן המשפט, ואם יהיה עורך הדין ממולח ומתוחכם, יוכל להוציא אותו זכאי בדינו, גם אם בפועל עשה את העבירה המיוחסת לו.
אך כל זה בעולם הזה, אך בבית דין של מעלה, אין משוא פנים ולא מקח שוחד, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ואילולא תורה ומצות ומעשים טובים אין ביכלתו לעמוד בדין.

מעשה בעורך דין ממולח, אשר שמו יצא לפניו בפקחותו ומומחיותו, והנה נזדמן לו לייצג רוצח שיצא דינו בבית המשפט למאסר עולם, וכעת ערער בבית המשפט לערעורים על פסק הדין, נטל עורך הדין את התיק לידיו, ועבר עליו בעיון נמרץ, ולאחר כמה ימים הזמין תאריך בבית המשפט לצורך הגשת הערעור.
בהגיע תאריך הדיון, התחיל עורך הדין להרצות את טענותיו לפני השופטים, בטוב טעם ודעת, במשך כשעתיים תמימות, מקשה על העדים מכאן ומשם, סותר דבריהם מניה וביה, ומוכיח חולשת הראיות. לאחר כשעתיים נתעייפו השופטים, והכריזו על הפסקה של כרבע שעה, לאחר מכן יחזרו לאולם המשפט לשמוע את המשך טענותיו של עורך הדין.

לכשיצאו מן האולם, פנה עורך הדין אל מרשו, ושאל אותו, האם נתרשמת מהטענות והפירכות שהרצתי בפני השופטים? האמן לי – ענה לו הרוצח – שכל כך היית משכנע בדבריך, עד כי אני בעצמי מטיל ספק האם באמת רצחתי את אותו אדם…

כל זה יתכן בעולם הזה, שהשופטים – בשר ודם הם, ויכולים לבא לכלל טעות, אבל בעולם הבא, אין דבר נסתר מעיני כבודו, ומי יוכל לטעון ביום המשפט לא עשיתי דבר פלוני, הרי בשמים יראו לו מעשה העבירה מול פניו, ולא יוכל להכחיש.

מתוך ספר פניני יוסף.

מי שקרא את הפוסט שמדבר על מהות המוסר כנראה כבר יודע שהמוסר ביהדות הוא דבר מאוד חשוב שבלעדיו ההתקדמות במעלות התורה היא כמעט ובלתי אפשרית.

-משום כך החלטנו באתר לרחיב את הדיבור בעניין המוסר ולהביא קטעי מוסר חשובים מהספרים השונים.

את הפוסט הנוכחי נפתח עם הספר הידוע והמפורסם של הרמח"ל – מסילת ישרים ונתעסק עם חובת האדם בעולמו (פרק א').
שמו המלא של הרמח"ל הוא רבי משה חיים לוצאטו וספרו מסילת ישרים הוא אחד מספרי המוסר היותר ידועים שקיימים ונכתוב חלק קטן  מההקדמה לספר : "אמר המחבר : החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פירסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשיכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת…..התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל ליבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. "

ונתחיל בעניין הראשון שנידון בספר והוא באור כלל חובת האדם בעולמו :

באור כלל חובת האדם בעולמו :
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה (השלמה) הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו " .
אומר לנו הרמח"ל שהאדם לפני שהוא מתחיל לפעול בחייו חייב להבין מה היא מטרתו בחיים ולכוון את כל פעולותיו למען המטרה הזאת.
המטרה היא מה שאמרו לנו חז"ל : שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא שנברא לשם כך אך הדרך בכדי להגיע אל מחוז חפצנו הוא העולם הזה.
האמצעים שבעזרתם האדם מגיע אל התכלית לעיל הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. וכמובן שמקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. ולכן האדם הונח קודם כל בעולם הזה. "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

וכשתעמיק עוד בדבר, תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך והוא מה שאמר דוד המלך : "ואני קרבת אלוהים לי טוב" (תהילים, עג', כח'). כי רק זהו הטוב וכל שאר הטוב שאתה יכול לחשוב אליו אינו אלא "הבל ושווא נתעה". ובשביל להגיע לשלמות הזאת על האדם לעמול תחילה במעשים שתולדותם זה הדבקות בבורא והם המצוות.

אך הקב"ה שם את האדם במקום שמרחיק את האדם מהבורא ע"י התאוות החומריות שאם האדם ימשך אחריהן הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. והנה נמצא, שהאדם נמצא ממש בתוך מלחמה. ושכל ענייני העולם הזה (טובים או רעים) הם נסיונות לאדם. אך אם ינצח האדם במלחמה הזאת הוא יהיה האדם השלם ויזכה לידבק בבורא. "וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו- כן ישיגהו וישמח בו".

ממשיך הרמח"ל ואומר שאם נעמיק עוד בעניין נראה שכל העולם נברא לשימוש האדם והאדם על פי פעולותיו יכול לקלקל את העולם ומצד שני לגרום לעולם להתעלות. וההיגיון הוא פשוט כי מטרת העולם לשמש את האדם ומטרת האדם היא להתקרב לבורא נמצא שאם האדם לא מקיים את מטרתו הוא גורם לעולם לא לקיים את מטרתו ומקלקלו בכך.

"כללו של דבר: מצב האדם בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו".

וגם אם תסתכל בעולם הזה תבין שלא יתכן שתכלית האדם היא בשביל זה העולם. "כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? "
ימינו כצל עובר, וגם הם רובם בצער ומכאובים וטרדות ולבסוף- המוות. נרחיב : אדם שם לב שרוב חייו וחיי הסובבים אותו הם בעיקר צער וטרדות : אם בחולי הגוף, מחסור בפרנסה שמביא לעומס חובות, עושר שהלא מרבה נכסים מרבה דאגה, הקנאה באחר, השעמום, התאווה בדיוק לדבר שאין לך, פחד אודות העתיד, פחד מהמצב המדיני, תאוות הכבוד (פגעו בי, עשו לי ) , צער גידול בנים, ימי זקנה שבהם אדם מרגיש שהוא נעשה טפל וחסר תועלת ולבסוף הוא נדחה לקרן זווית, ואח"כ בזקנותו לרוב הוא עוסק ברפואים וברפואות, ולבסוף המוות.
האם באמת חיי האדם הם לחיים של שמחה ועצב, צער ועונג, עליות ומורדות, אך רובם זה לצער ולכאב לב. מה זה ועל מה זה ?
"אחד מיני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית" וגם אותו אחד מאלף בסוף עובר מן העולם וגם הוא מרגיש חסר רוב ימי חייו בדבר אשר הוא אינו מבין מהו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". וזה פשוט שאת המשהו החסר אי אפשר למלא בעזרת העולם הזה כי אותו חיסרון הוא חסרון הנשמה אשר צמאה וזועקת לחזור למקומה הטבעי וכמובן שענייני העולם הזה לא יספקו אותה כי היא מן העליונים.

ועכשיו אנו מבינים מיד עד כמה מצבנו חמור ללא מצוות ואם לא נדקדק בהן. כי הם היחידות שמביאות אותנו לשלימות האמיתית. "וכפי כח האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו, וכפי כח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם…". הכוונה היא שעד כמה שנשקיע במצוות ונדקדק שהן ולא נפתשר ולא נתבייש ונלך עד הסוף עם הרצון של הבורא כך התכלית שנגיע אליה תהיה יותר מושלמת.

נמצא : עיקר מציאות האגם בעולם הזההוא לקקים מצוות (מצוות עש ולהישמר מהלא תעשה), עבודה (חסידות-לפנים משרות הדין וזה נובע מהאהבה לבורא), עמידה בניסיון (הן בנוגע לקיום מצוות והן בהתייחסות נכונה לכל המצבים שהעולם מזמן לאדם).

הנאות העולם אין ראוי שיהיו לאדם אלא לעזר ולסיוע בלבד, כדי שיהיה לאדם נחת רוח וישוב הדעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה המוטלת עליו. וידע האדם שכל פעולה מהקטנה ביותר עד לגדולה ביותר צריכה להיות מכוונת אל התכלית שהיא להתקרב לבורא יתברך שמו ולשבור את כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו.
כל מה שיוכל לחשוב האדם שהוא אמצעי לקירבה הזאת- שירדוף אחריו ויאחוז בו ולא ירפה וכל מה שיכול אדם לחשוב שהוא מניעה מהקירבה הזאת יברח ממנו בכורח מן האש!

לאחר שהרמח"ל ביאר לאדם מה היא החובה שלו בעולמו הוא מתחיל לבאר את ההתקדמות של האדם לעבר העבודה האמיתית ומסדר את ספרו על פי ברייתא של רבי פנחס בן יאיר : תורה מביאה לידי זהירות, זהירות לזריזות, זריזות לנקיות, נקיות לפרישות, פרישות לטהרה, טהרה לחסידות, חסידות לענוה, ענוה ליראת חטא, יראת חטא לקדושה. בעז"ה נרחיב על מידות אלה בפוסטים הבאים הקשורים לנושא.
(בכתיבת פוסט זה נעזרתי בספר מסילת ישרים עצמו ובביאור שלו עפ"י ר' אליהו רוט בספרו מסילת ישרים המבואר).

המשך שבוע טוב ושנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים !

כידוע הקב"ה מודיע לנו בתורתו הקדושה שהנה הוא נותן בפנינו את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות, והוא ממליץ לנו : "ובחרת בחיים".

אך משום מה אנו רואים בעולם תופעה מאוד מוזרה לכאורה, צדיקים שרע להם, למרות שהם בחרו בחיים ורשעים שבחרו במוות –
טוב להם. הם אינם שומרים תורה מצוות ויש להם הכל. ואתה שואל את עצמך , איך זה יכול להיות הרי הוא בחר במוות, ואם הכוונה היא לא למוות במובן הפשוט אז לפחות הוא צריך לסבול וזה הכוונה במוות. אבל טוב לו, יותר מלצדיקים!

אומרת הגמרא בתענית מה פירוש הפסוק : "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" ? עונה הגמרא שזוהי התשובה לאחת השאלות היותר מרכזיות שאנשים שואלים ושאנחנו העלינו בפוסט זה.
כידוע ש-"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", הכוונה היא שאין אדם שאינו חוטא לפעמים ואפילו אם הוא צדיק ענק (כידוע שהצדיקים הגדולים אינם חוטאים בחטאים השפלים של ההדיוטות אלה בחטאים בהתאם לרמתם הרוחנית). ועוד ידוע שהקב"ה צדיק וישר הוא וגם אינו לוקח שוחד מצוות על עבירות. על פי שני הדברים האלה אנו מבינים שכל צדיק צריך לקבל את העונש על חטאיו. בהתאם לכך גם לרשע הכי גדול יש פה ושם מעשים טובים. איזה מצווה כאן ומצווה שם ,איזה מעשה טוב של גמילות חסדים או צדקה ובכן גם על זה צריך לשלם לו את שכרו.

עכשיו אנו מבינים את התשובה לשאלתינו : הקב"ה משלם לרשע ,אל פניו , להאבידו. הכוונה היא שאת השכר שמגיע לו מקבל הרשע בעולם הזה, ולמה כדי להאבידו בעולם הבא. ומאותה הסיבה הצדיק מקבל יסורין וקשיים בעולם הזה על מנת שיבוא לעולם הבא זך וטהור מחטאים ויקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר.

ונביא משל נחמד על העניין :

בארץ רחוקה הייתה ממלכה ובה שלט מלך. כל עבדי המלך היו נאמנים למלך ואהבו אותו מאוד. יום אחד אחד השרים של המלך החליט למרוד במלכות ועשה מעשה נוראי. לאחר שנודע הדבר למלך החליט המלך שאת אותו שר הוא רוצה להרוג במיתה משונה. הוא התעייץ עם יועצי המלכות והגיע לפיתרון המושלם. המלך ציווה את עבדיו שיבנו בית ענקי באמצע העיר המרכזית של הממלכה ובבית זה יהיה מכל טוב שיש. ספות מעור, טלוויזיות , פסלים יקרים, עמודי שיש, כלי כסף וזהב וכו'. הבית הכי חלומי שיש.רק שני דברים יהיו חסרים בבית הזה : שתייה ומאכל. אה, ועוד פרט קטן : הבית צריך להיות שקוף בכדי שכל אנשי העיר והממלכה יוכלו לראות את האיש מת ברעב במקום הכי חלומי שיש.

ביום הראשון האדם ישב בנוח על הכורסאות שבסלון וצפה בטלוויזיה, שיחק במחשב, התאמן בחדר כושר וכו'. לאחר כמה זמן הוא נהיה רעב וחיפש אוכל. אך למרבה הפלא הוא לא מוצא. למחרת הוא כבר היה תשוש ושכב על הכורסא ולא זז. לאחר כמה ימים הוא כבר החל ממש להשתגע!

באותו זמן שהשר מתענה בבית החלומי הגיע תייר לממלכה ושמע על המקרה המיוחד הזה. הוא החליט שהוא רוצה להתבונן בזה.
הוא עצר מונית וביקש מהנהג להגיע למרכז העיר. לפני שהגיע התייר למקום השר שכבר תלש שערות מראשו מרב רעב החליט לעשות מעשה, מה עשה : חתך חתיכה מבשרו, בישלה והחל לאכול. לאחר כמה דקות מגיע התייר ורואה את השר יושב בבית מפואר לאין שיעור ואוכל חתיכת בשר די נאה. "מה זה ?! על מה כל הרעש שאתם מרעיבים את האדם,הוא אוכל! " החל אותו תייר לצעוק.
אחד האנשים שהיא לידו באותה התקהלות פנה אליו ואמר לו : "טיפש ! את בשרו הוא אוכל. את בשרו! " .

ובכן, על פי משל זה אפשר להבין שאנחנו התיירים לא מכירים את התמונה בשלמותה ואל לנו לקבוע בשכלנו המצומצם מה נראה לנו טוב או לא. דבר שני כשאתה רואה רשע שטוב לו , אל תשאל את עצמך שאלות , ואתה יודע למה : "כי את בשרו הוא אוכל". את כל הטוב שלו הוא אוכל בעולם הזה ולעומתו הצדיק מקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר בעולם הבא.

עוד עניין, על האדם לבדוק מה הוא באמת הטוב בעולם הזה? מהי המהות שלנו? האם אוטו טוב, בית גדול, מאכלים מכל טוב ואתם תשלימו לבד את הרשימה החומרית הזאת, האם זה הטוב האמיתי שאליו אנחנו שואפים ? דברים כמו שאומר הרמח"ל במסילת ישרים : "שטובתם אינה טובה, ורעתם רעה". דברים המתכלים ותמיד אתה רוצה עוד. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואם בכל זאת עדיין אנחנו רואים בדברים אלה כטובה ואיך יכול שהרשע מקבל אותם אז "טיפשים אנחנו, כי את בשרו הוא אוכל" !

שלום לכולם, רציתי לספר לכם משל נחמד לגבי יצר הרע שמסביר לנו את אחד השיטות היותר מתוחכמות של היצר :

שתי מדינות, לאחר שנים של מלחמות ביניהן, החליטו לחתום הסכם שלום ובשל כך הותר מעבר חופשי בין מדינה למדינה.
משום כך הוקם בגבול שבין שתי המדינות מכס. המערכת של המכס הייתה מאוד מאורגנת ומסודרת ומצוידת במירב המכשירים לבדיקה וגילוי ובטובי המוחות בכדי שאיש לא ינסה להעביר דברים לא חוקיים או להבריח משהו.

לאחר כמה חודשים שהמכס עובד טוב ולא נשמעו על בעיות חריגות הגיע לשערי המכס אדם מאוד מוזר. הוא צועד לעבר המכס עם מריצה מלאה! בחול. הוא מגיע למכס ומבקש לעבור לצד השני. כמובן שאנשי המכס חייכו לעברו חיוך משועשע משהו ואמרו לו שאותם אי אפשר לרמות בקלות. "מה את זומם ??!" הם אמרו לו, והוא בשלו : "אני רק רוצה להעביר חול". אנשי המכס באותו רגע לקחו את החול והתחילו לפשפש ולמרבה הפלא הם לא מצאו שום דבר מיוחד, חול רגיל וכשר למהדרין. ובלית ברירה לאחר עיכוב של יותר משעה הם החליטו להתיר לאיש את המעבר למדינה השנייה.

למחרת צועד אותו האיש עם מריצה וחול שבתוכה שוב לעבר המכס. הוא מגיע לעבר המכס ומבקש לעבור. "מה אתה חושב אה ?! שאם אתמול הבאת חול רגיל אז ניפול בפח וניתן לך לעבור ככה חופשי" אומר האחראי על המכס ומסמן לאחד העובדים במקום לבדוק את החול יותר טוב מאתמול. ושוב לאחר שעה שהחול נבדק היטב הדק והדק היטב, בלית ברירה, לאיש מותר לעבור.

ענין זה נמשך עוד כמה שבועות וראש המכס כבר נהיה חשדן. " לא יתכן שהאיש עובר פה כל יום עם מריצה וחול ורוצה להעביר את החול למדינה השנייה " הוא חושב לעצמו. ואז מחליט ראש המכס לברר על עברו של האיש. ולמרבה הפלא לא רק שהוא לא מגלה עליו שום עבר פלילי או משהו שהוא מעיד שהוא משוגע אלא הוא שם לב שהאיש משכיל ואף נחשב אדם די מכובד בקרב הציבור.

לאחר חצי שנה שהאדם מעביר כמעט כל יום את החול שלו במריצה החליטו אנשי הכמס לקנות מכונה מיוחדת שבודקת את החול מבחינה חלקיקית או משהו כזה. ממש מכונה שתבדוק כל גרגיר וגרגיר. כי מי יודע מה יש בחול הזה.
באותו היום הגיע האדם שוב למכס עם מריצה והחול שבה. ואנשי המכס בהתלהבות יתירה של " עכשיו נראה אותך מתחמק מאיתנו " לוקחים את החול לבדיקה ולמרבה הפלא החול רגיל וסטנדרטי לחלוטין. בלית ברירה וכשהייאוש מתחיל לפקוד את אנשי המכס הם שוב מרשים לו לעבור למדינה השנייה.

לאחר כמה שנים אותו ראש מכס כבר פרש לגימלאות ובעודו צועד ברחוב הוא רואה מרחוק את אותו האיש שהעביר חול כבר שנים.
מיד הוא קורא לו ומזמין אותו לכוס קפה באחד מבתי הקפה הסמוכים.
"נו, אתה חייב לספר לי מה היה הקטע שלך !" מפציר ראש המכס לשעבר באדם.
אותו אדם מסתכל עליו ואמר לו : "תאמין לי, אני רק מעביר חול, אני לא יודע ממה אתם כל כך מתוסכלים"   
ראש המכס לשעבר לא מוותר : "נו…אני כבר לא עובד שם ואני רחוק מכל זה, אני מבטיח לך שמילה לא תצא מהשיחה הזאת , למה אתה מעביר כל כך הרבה חול?! אני סקרן ".
אותו האדם מסתכל על ראש המכס לשעבר ואומר לו : "טוב אני אגלה לך אבל חסר לך שאתה מספר למישהו :" אני מבריח מריצות ! "  .

ודי לחכימא ברמיזא !

המשך שבוע טוב ובשורות טובות בעז"ה לכל עם ישראל.

משל קצר על דרכיו של היצר הרע.
בשוק הרומי היה מוכר לחמניות, בעייה הייתה לו, באזור שבו הוא מכר את לחמניותיו יישבו כלבים דרך קבע.
החליט המוכר להציב שומר על מנת שיבריח את הכלבים בשעות הלילה ויישמור על הלחמניות.
לילה לילה היה מגיע השומר יחד עם עגלת הלחמניות ושומר עליה מפני הכלבים.
לילה אחד היה השומר עייף, הגיע כלב אחד לידו, כלב נבון.
הכלב החליט להתחכם לשומר, עשה את עצמו ישן והמתין.
כשראה השומר שהכלב ישן אוטומטית גם עיניו שלו החלו להעצם, נפשו קשורה בנפשו.
מהר מאוד נרדם גם השומר.
כשהבחין בזה הכלב קפץ על העגלה, הפך אותה, לקח מה שלקח וברח!
התעורר השומר מהרעש וסידר את הלחמניות בעגלה, מיהר מאוד ופחד שלא ייראה בעל הבית שנעלמו הרבה לחמניות.
כסיים לסדר את הלחמניות ראה שחסרה רק לחמניה אחת, נשם נשימה עמוקה ונרגע, חשב בליבו "רק לחמניה אחת", לא נורא.

זוהי דרכו של היצר חברים, היצר לא מעוניין אף פעם בכל העגלה, הוא מעוניין בלחמניה אחת!
הוא גורם לנו לחטאים קטנים, כל פעם משהו אחד, הרי הוא יודע שגם מחר יוכל לקחת "רק לחמניה אחת".

מה יישאר מאיתנו בסוף אם נאפשר ליצר לקחת כל יום לחמניה? לא הרבה, למרות שמדובר "רק בלחמניה אחת".

היו חזקים חברים, אל תתנו ליצר אפילו לא לחמניה אחת, הוא יינסה להרדים אתכם, להביא לכם קרדיט על מצוות שעשיתם ואז יפיל אתכם.
אדם שביום אחד התעורר לתפילה בבוקר, תרם צדקה, ביקר חולה  והתפלל מנחה וערבית מרגיש טוב עם עצמו, הוא עשה מצוות.
היצר יגרום לו להרגיש עוד יותר טוב, אבל אז יגיד לו, "אולי לא תקום מחר לתפילה? כבר עשית מספיק היום."
"למה אתה צריך שיעור תורה? התפילות מספיקות."

זוהי דרכו של היצר, לחמניה אחת בלבד.
היצר עלול להביא אותנו לידי ייאוש, אך אל דאגה, דווקא מהרגעים הכי קשים צומחים הדברים הטובים ביותר.

שבוע טוב!

האם פעם שאלתם את עצמכם: איך ייתכן שיש אנשים מעשנים בעולם ?
הרי כשאדם קונה חפיסת סיגריות כתוב על כל חפיסה וחפיסה אזהרה שונה ומפחידה, אדם קורא ,רואה ושומע בכלי התקשרות שהסיגריות מזיקות לבריאותו ולבריאות סביבתו, אדם חש על בשרו את הנזק שהעישון גורם לו ( מחלות שונות, קשיי נשימה, ריח רע,נזק כספי וכו') . ובכל זאת רבים האנשים המעשנים.

התשובה לשאלה זו טמונה בהבדל המהותי בין שני הכלים המובילים בחייו של האדם : השכל והלב.
הכוונה היא שאדם מעשן יודע בדיוק ואף יותר מאדם שאינו מעשן את הנזק העתידי והעכשווי שנגרם לו ע"י העישון.
הוא יודע , בשכלו אך הלב שלו, ההנהגה השנייה בגופו , לא מוכן לקבל את הדברים. הוא יודע ! אך לא מיישם !

בעיית המעשן ממש דומה למצבים דומים אשר קורים לנו במהלך חיינו מבחינת שמירה על דתינו.
כמה פעמים אדם קרא את הלכות לשון הרע בחפץ חיים, כמה פעמים אדם שמע הרצאות על "שמירת העיניים" כמה פעמים
אדם שמע שזה חשוב לקבוע עיתים לתורה, שצריך להתפלל במניין ובזמן הנכון לתפילה ועל זה הדרך. ובכן האדם יודע , האדם איננו טיפש, הוא פשוט לא מוכן לקבל.
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים…"- זהו פסוק שאנו אומרים בכל יום בתפילת "עלינו לשבח" . הקב"ה לא רוצה רק שתדע , אלא גם שתשיב אל הלב. הקב"ה חפץ בלב שלך.
אומר הזוהר הקדוש שלכאורה היה צריך להגיד ככה את הפסוק : "וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, והשבות אל לבבך " , קודם נדע שה' הוא האלוקים ואז נשיב אל ליבנו. אומר לך הפסוק לא, קודם תדע ותשיב אל הלב ורק אז ה' הוא האלוקים , רק אז תבין באמת או שמא נאמר תרגיש! את האלוקות.

ניקח לדוגמא את דואג האדומי, שהיה בזמנו של שאול המלך ראש הסנהדרין (שאנחנו אפילו לא יכולים לשער מה זה אומר מבחינת הדרגה והידיעות שהיו לו בתורה) ובכל זאת הוא זה שגרם להמון תככים בין שאול לדוד בתחילתו והוא זה שהרג את כל נב עיר הכהנים, אתם קולטים רצח של עיר שלמה , ראש הסנהדרין ??!??!. איך זה יתכן ?! ניקח לדוגמא את קרח ועדתו, 250 נשיאי ישראל בתקופת המדבר, גדולי עולם במלא מובן המילה ובכל זאת, קיטרגו על ההנהגה נגד משה שליחו של הקב"ה ונבלעו באדמה הם ומשפחותיהם. איך זה יתכן ??! ניקח לדוגמא את ירבעם בן נבט שהיה ענק בתורה עד שנאמר של חכמי דורו היו בעיניו כעשב השדה ועדיין החטיא את כל העם בע"ז וכו'.
מה גרם לאנשים הללו שהידע שלהם היה עצום, ליפול ככה.

אומר לך דוד את הפסוק בתהילים על דואג האדומי : מה לך לספר חֻקַּי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר !
אומר הקב"ה : מה לך לספר חוקי עלי פיך – שיהיו רק על הפה שלך ולמה ?! כי אתה שנאת מוסר!

ידידי היקרים, אם אנו רוצים להשיב אל הלב! ולא רק לדעת עלינו לקרוא מוסר. חייב אדם כל יום להקדיש זמן לקריאת ספרי המוסר הרבים
שנכתבו ע"י רבותינו הקדושים. למרות שהם חוזרים אחד על השני בגדול, זה לא אומר כלום, המהות שלהם היא שנשיב אל הלב ולכן צריך לקראו אותם אין סוף פעמים. תמיד לחזור עליהם.

שאל אדם פעם רב גדול : יש לי שעה אחת ביום ללמוד תורה , מה כדאי לי ללמוד ?
ענה לו הרב : מוסר.
אמר האדם מוסר?! יש לי רק שעה ?! לא כדאי ללמוד גמרא,משנה,מקרא,וכו' ?
אמר לו הרב : כשיש לך שעה אחת , תקרא מוסר ואז תבין שיש לך הרבה יותר משעה !

רשום בשמע ישראל : "..על לבבך.." . נשאלה השאלה למה על לבבך , צריך לשים את דברי השם בתוך לבבי, היה צריך להיות רשום "..בתוך לבבך…". אלא  אומרת התורה עדיף שיהיו לך את דברי הקב"ה על הלב וכשהוא יפתח יהיה מה שיכנס.

רבותי, המוסר זה מה שיפתח לנו את הלב ויכניס את דברי התורה לליבנו.
לא רק לדעת , ל-ה-ר-ג-י-ש  ול-ע-ש-ו-ת !!

לכל אדם יש מהות לחיים, אני לא בטוח כמה מכם חשבו מהי המהות של חייהם.
אם תשאלו אנשים לשם מה הם חיים יגידו לעבוד ולעשות כסף.
אם רגע נחשוב, עובדים בשביל כסף, כסף צריך על מנת לקנות אוכל, אוכל צריך על בשביל לחיות אממ אז –> לחיות בשביל לעבוד ?
יש פה מחזוריות לא ברורה, האדם חיי בשביל לחיות? האם זה הגיוני? הגענו לעולם הזה על מנת לאכול ולשתות? הגענו לפה בשביל לעבוד?
אין אדם אחד שנראה לו הגיוני שהגענו לעולם הזה בשביל כלום ושום דבר, אם כן אז מה המטרה?

בספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" אומר גיבור הספר כי גם הוא הבין שמטרת האדם לא יכולה להיות מטרה גשמית, לא יכול להיות שהאדם הגיע אל עולם על מנת לעבוד ולעשות כסף, לכן הוא הגיע למסקנה שמטרת האדם היא עזרה לזולת.
עזרה לזלולת היא כמובן דבר נהדר וגם ערך חשוב ביהדות, אך האם בשביל לעזור לברואים (בני אדם) אחרים אנחנו פה?
מה יקרה במצב שכל אחד ירצה לעזור לשני? האם קיימת מציאות שדבר כזה יתקיים? התשובה היא כמובן לא.

היהדות עונה לנו שאלת המהות!
במסכת ברכות כתוב שאדם היוצא מבית המדרש יאמר:

מודה אני לפניך ה' אלוהיי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות: שאני משכים, והם משכימין–אני משכים לדברי תורה, והם משכימין לדברים בטילים; אני עמל, והם עמלין–אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואין מקבלין שכר; אני רץ, והם רצים–אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת

הפירוש מאוד פשוט, כל בני האדם עושים את אותם הדברים בהגדרה, כולם עמלים, כולם יושבים, כולם משכימים וכולם רצים.
לכולם יש מסלול ודרך בחיים האלה, השאלה לאן זה מוביל.
אדם שחיי למען העולם הזה אולי יהנה פה, אך לא יישאר לו שום דבר בשביל העולם הבא.
אדם שעמל למען חיי עולם הבא יקבל שכר ויזכה.

אסיים בסיפור נחמד ששמעתי בהרצאתו של הרב אמנון יצחק באתר שופר:

מסופר על מדינה בה היה חוק אחד, כל שנה, פעם בשנה היו מחליפים מלך.
כיצד היו בוחרים את המלך החדש? פשוט מאוד, הראשון שהיה עובר בשערי המדינה בתאריך מסויים הוא היה נבחר למלך.
עבר שם אדם אחד, מיד קפצו עליו תושבי המדינה וקראו "יחי אדוננו המלך", האדם פחד מאוד, חשב אולי נפל על שבט קניבלים, הרי באיזה מקום ממליכים כך סתם מלך?
לא היה לאיש ברירה והוא הובל לארמון, שם כולם המשיכו להללו ולקרוא "יחי אדוננו המלך".
האדם פחד, אבל מה? היה צמא, לכן שאל אם אפשר לקבל כוס מים, לא מיץ חלילה אלא מים, שלא ייראה חוצפן.
מייד הביאו לו משקאות בכל מיני צבעים וטעמים וכל טוב.
הופתע לראות מה הוא קיבל אך עדיין פחד, לכן ביקש ביגלה, משהו צנוע לאכול, מייד הביאו לו מיני מזונות ושפים וטבחים וכל טוב.
הבין האיש את העניין והתחיל להנות ממה שהציעו לו, יצא לטיולים ברחבי במדינה והזמין נגנים וזמרים שינעימו את זמנו.
עבר יום ועוד יום והמלך החדש רק עושה חיים!
עבר הזמן, עברה השנה, העלו את המלך על כרכרה והשליכו אותו מהמלוכה, זה החוק, מלך רק לשנה!

בזמן זה עבר שם אדם אחר, פיקח יותר.
הומלך האדם והפך למלך החדש.
הבין הוא מהר את הלך הדברים וקרא אליו את כל שרי המדינה.
אמר לעוזרו האישי, מחוץ למדינה יש אי, אני רוצה שתקנה אותו ותרשום אותו על שמי.
לאחר מכן קרא אליו המלך את כל שרי המדינה.
את שר האוצר שאל, כמה כסף יש במדינה?
את שר החקלאות שאל, כמה מזון יש במדינה?
קיבל תשובות ואמר לשני השרים, את הכסף והמזון אני רוצה שתעבירו לאי החדש.
מייד נענה בקריאות "כן אדוננו המלך" ודבריו בוצעו.
אחר כך קרא אליו את הנגנים וציווה אותם לעבור לאי יחד עם כלי הנגינה שלהם והזמרים.
כשסיים להעביר כל מה שרצה ראה שנותרו לו עוד 3 חודשים על כס המלכות, לכן ישב והמתין.
כעבור 3 חודשים זרקו גם אותו מכס המלוכה, אבל הוא היה מבסוט, הוא מסודר לתמיד, יש לו את האי.

למה דומה הדבר?
האדם הראשון הוא זה שחיי רק למען חיי העולם הזה, לא מבין שכאשר יעבור זמנו בעולם הזה הוא יושלך ויישאר חסר כל בעולם הבא (או גרוע יותר חס וחלילה).
האדם השני הוא זה שפועל בעולם הזה למען חיי העולם הבא, דואג להעביר מצוות לעולם הבא ויודע שאין לו מה לדאוג, גם בעולם הבא הוא מסודר.

אז מי אתם?

שעות זמניות ביהדות משפיעות על מספר דברים, בינהם זמן קריאת שמע וצורת קריאת שמע שעל המיטה.
בפוסט זה אנסה להסביר מעט על שעות זמניות.

על פי ההלכה, השעות אינן שעות היום הרגילות אלא שעות זמניות.
על מנת לחשב שעות זמניות מחשבים את הזמן בין זריחת השמש לשקיעת השמש, את הזמן הזה מחלקים ל12, הערך שיוצא הוא ערך הזמן של שעה זמנית.
בחורף יוצא ששעה זמנית היא קצרה יותר (היות והשמש שוקעת מוקדם) ובקיץ שעה זמנית היא ארוכה יותר (כלומר יותר מ60 דקות).

את שעות הזריחה והשקיעה ניתן למצוא באתר הזה.

כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא, כך כתוב בקהלת (ז/20).
למה בחרתי לפתוח פוסט זה דווקא בפסוק הנ"ל?
ברצוני להדגיש, לא חשוב עד כמה אדם צדיק, כולם חוטאים וטועים, אפילו משה רבנו ודוד המלך.

בדברים אלו אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בנושא התשובה – חסד ד'.
ד' יתברך מאפשר לכל אדם המתחרט חרטה אמיתית על מעשיו לקבל מחילה על חטאים שבין אדם למקום (בין אדם לבורא, על חטאים שבין אדם לחברו ארחיב בעזרת ה' בפוסט אחר).

השלבים של חזרה בתשובה הם שלושה עיקריים (פירוט תוכלו למצוא בפוסט הלכות תשובה):

• עזיבת החטא – החוטא צריך להסיר את החטא ממחשבותיו ולקבל על עצמו שלא יחטא עוד בחטא זה.
• חרטה – על האדם להתחרט על חטאיו ולבין ולהרגיש כי לכל דבר יש גמול ומחיר.
• הוידוי – על האדם להתוודות על חטאיו במילים, להגיד חטאתי בX וY ואני מצטער ומתבייש במעשי ומקבל על עצמי לא לעשות זאת יותר.

"יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש הקונה עולמו בשנים רבות"

גמרא (עבודה זרה י"ז ע"א): אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים' אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא

על מה מספר לנו?
מסופר על אדם (ר' אלעזר בן דורדיא) שהיה נכנע לתאוותיו וליצרו והקדיש את כל חייו לסיפוק היצר המיני.
מסופר שלא הייתה פרוצה אחת שאותו אדם לא היה איתה (אחת!!), כל חייו סבבו סביב היצר והתאווה.
יום אחד שמע שיש פרוצת צמרת אחת שעל מנת להגיע אליה עליו לשלם כסף רב ולעבור דרך ארוכה מאוד (7 נהרות), לא חשב פעמיים אלעזר בן דורדיא והלך אל הפרוצה, לא הכסף עניין אותו ולא הדרך הארוכה אלא רק סיפוק התאווה.
אחרי שהגיע על הפרוצה והחלו במעשה הפיחה (נפיחה) הפרוצה, אלעזר בן דורדיא ההמום שבצורה זו הסתיימה החוויה לה ציפה זמן כה רב.
לכרואה מדובר בחוויה זניחה, רק הפחה, אך לעומת זאת ר' אלעזר בן דורדיא התאכזב מאוד, הרי לכך הוא ציפה וזו הייתה פשגת שאיפותיו.
לאחר שהפיחה אומרת הפרוצה לאלעזר בן דורדיא שכמו שההפחה אינה חוזרת כך אין לו שום סיכוי לחזור בתשובה ושתשובתו לא תתקבל.
וממי שומע את זה אלעזר? מפרוצת צמרת!!
חישבו כמה לעג יש באמרה הזו של הפרוצה, אפילו היא מתעסקת בעניינים של תשובה ואלעזר לא!
הדבר הזה הכניס את אלעזר לשוק, הוא הבין שהוא צריך לחזור בתשובה אמיתית וכנה אך לא ידע איך!
הוא פנה אל ההרים ואלה לא עזרו לו, פנה אל השמיים והשמש והכוכבים וגם הם לא עזרו לא.
פה הגיע התפנית, ר' אעזר הבין כי רק הוא יכול לחזור בתשובה "אין הדבר תלוי אלא בי".
ומרוב חרטה וצער הוא הכניס ראשו בין ברכיו ובכה עד אשר יצאה נשמתו.
ברגע ההוא יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא", רבי!!
על אף חטאיו הרבים, התשובה האמיתית של ר' אלעזר הביאה למחילה על כל חטאיו, זוהי כוחה של תשובה.

אך החרטא של ר' אלעזר היא כמעט על טבעית, רוב האנשים אינם יכולים להביע חרטא כ"כ עמוקה ולכן עליהם לקנות את עולמם בשנים רבות ולא בשעה – והרי זוהי דרך התורה.