כל הפוסט הבא הוא ציטוט מספר הישר לרבי זרחיה מיוני :
" לבי לבי , הלא ידעת כי לא נבראתי כי אם לשוב לעפר. מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך ?
הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר , וכמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה ימיך חרוצים וחייך קצוצים.
וכל אשר יעבור עליך, יום או לילה, תחסר חלק מחלקי חייך . ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלי אבר.
ומדוע לא זכרתני ? עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת ? ועל מי בטחת כי מרדת ? ומדוע אתה נמהר, ולא תעבור אל לבך יום המר.
יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך לחכיך, יום ישאוך , על כתף יסבולך , ועל ארץ תחתית ישליכוך , ועל כל מעשה יחשבוך. וכאבק תדכה ואשך לא תכבה. יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח, ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה'. שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך ? הלא אז תראה פרי מעלליך, ותמצא גמולך. ואילו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון היה לך לשמוח במותך , אך תלך למר ממות, ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות .
שם תיפול עליך אימה ותכסך כלימה , ולבושך גוש רימה . ויזורה על גופך גופרית , לבלתי השאיר לך שריד. הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום. יום תמרור בבכיה תאניה ואניה. יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה. יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר.
יום יחרה אף האל וקנאתו ונתכה כאש חמתו. יום ירבו המעצבים והמכאובים. יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו. יום תצא הנשמה , וישאר הגוף ככלי מלא בושה וכלימה. מושלך כאבן דומם.
ואתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה ? או מי יהיה עליך סתרה ? הלא אז תאמר אוי לי , מה עשיתי ? מדוע דבר ה' בזיתי ? ואחרי שרירות ליבי פניתי. ובמה אתכסה? כי ערום אנוכי.
התקושש והתבושש והכלם מחטאותיך . ותן תורה לאלוהיך. בעוד נפשך בגופך, ובטרם יחשכו ככבי נשפך, שוב יום אחד לפני מיתתך.
החזק במוסר אל תרף נצרה , כי היא חייך . "
שבת שלום .
