מוסר – היום האחרון

כל הפוסט הבא הוא ציטוט מספר הישר לרבי זרחיה מיוני :

" לבי לבי , הלא ידעת כי לא נבראתי כי אם לשוב לעפר. מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך ?
הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר , וכמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה ימיך חרוצים וחייך קצוצים.
וכל אשר יעבור עליך, יום או לילה, תחסר חלק מחלקי חייך . ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלי אבר.
ומדוע לא זכרתני ? עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת ? ועל מי בטחת כי מרדת ? ומדוע אתה נמהר, ולא תעבור אל לבך יום המר.
יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך לחכיך, יום ישאוך , על כתף יסבולך , ועל ארץ תחתית ישליכוך , ועל כל מעשה יחשבוך. וכאבק תדכה ואשך לא תכבה. יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח, ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה'. שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך ? הלא אז תראה פרי מעלליך, ותמצא גמולך. ואילו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון היה לך לשמוח במותך , אך תלך למר ממות, ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות .
שם תיפול עליך אימה ותכסך כלימה , ולבושך גוש רימה . ויזורה על גופך גופרית , לבלתי השאיר לך שריד. הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום. יום תמרור בבכיה תאניה ואניה. יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה. יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר.
יום יחרה אף האל וקנאתו ונתכה כאש חמתו. יום ירבו המעצבים והמכאובים. יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו. יום תצא הנשמה , וישאר הגוף ככלי מלא בושה וכלימה. מושלך כאבן דומם.
ואתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה ? או מי יהיה עליך סתרה ? הלא אז תאמר אוי לי , מה עשיתי ? מדוע דבר ה' בזיתי ? ואחרי שרירות ליבי פניתי. ובמה אתכסה? כי ערום אנוכי.
התקושש והתבושש והכלם מחטאותיך . ותן תורה לאלוהיך. בעוד נפשך בגופך, ובטרם יחשכו ככבי נשפך, שוב יום אחד לפני מיתתך.
החזק במוסר אל תרף נצרה , כי היא חייך . "

שבת שלום .

בית דין של מעלה

בנוהג שבעולם, אדם שנתבע לדין, דואג לפני כן לעורך דין שייצג אותו לפני השופט, ומשתדל בכל האמצעים האפשריים לזכות את עצמו מלפני זמן המשפט, ואם יהיה עורך הדין ממולח ומתוחכם, יוכל להוציא אותו זכאי בדינו, גם אם בפועל עשה את העבירה המיוחסת לו.
אך כל זה בעולם הזה, אך בבית דין של מעלה, אין משוא פנים ולא מקח שוחד, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ואילולא תורה ומצות ומעשים טובים אין ביכלתו לעמוד בדין.

מעשה בעורך דין ממולח, אשר שמו יצא לפניו בפקחותו ומומחיותו, והנה נזדמן לו לייצג רוצח שיצא דינו בבית המשפט למאסר עולם, וכעת ערער בבית המשפט לערעורים על פסק הדין, נטל עורך הדין את התיק לידיו, ועבר עליו בעיון נמרץ, ולאחר כמה ימים הזמין תאריך בבית המשפט לצורך הגשת הערעור.
בהגיע תאריך הדיון, התחיל עורך הדין להרצות את טענותיו לפני השופטים, בטוב טעם ודעת, במשך כשעתיים תמימות, מקשה על העדים מכאן ומשם, סותר דבריהם מניה וביה, ומוכיח חולשת הראיות. לאחר כשעתיים נתעייפו השופטים, והכריזו על הפסקה של כרבע שעה, לאחר מכן יחזרו לאולם המשפט לשמוע את המשך טענותיו של עורך הדין.

לכשיצאו מן האולם, פנה עורך הדין אל מרשו, ושאל אותו, האם נתרשמת מהטענות והפירכות שהרצתי בפני השופטים? האמן לי – ענה לו הרוצח – שכל כך היית משכנע בדבריך, עד כי אני בעצמי מטיל ספק האם באמת רצחתי את אותו אדם…

כל זה יתכן בעולם הזה, שהשופטים – בשר ודם הם, ויכולים לבא לכלל טעות, אבל בעולם הבא, אין דבר נסתר מעיני כבודו, ומי יוכל לטעון ביום המשפט לא עשיתי דבר פלוני, הרי בשמים יראו לו מעשה העבירה מול פניו, ולא יוכל להכחיש.

מתוך ספר פניני יוסף.

מוסר – חובת האדם בעולמו

מי שקרא את הפוסט שמדבר על מהות המוסר כנראה כבר יודע שהמוסר ביהדות הוא דבר מאוד חשוב שבלעדיו ההתקדמות במעלות התורה היא כמעט ובלתי אפשרית.

-משום כך החלטנו באתר לרחיב את הדיבור בעניין המוסר ולהביא קטעי מוסר חשובים מהספרים השונים.

את הפוסט הנוכחי נפתח עם הספר הידוע והמפורסם של הרמח"ל – מסילת ישרים ונתעסק עם חובת האדם בעולמו (פרק א').
שמו המלא של הרמח"ל הוא רבי משה חיים לוצאטו וספרו מסילת ישרים הוא אחד מספרי המוסר היותר ידועים שקיימים ונכתוב חלק קטן  מההקדמה לספר : "אמר המחבר : החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פירסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשיכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת…..התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל ליבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. "

ונתחיל בעניין הראשון שנידון בספר והוא באור כלל חובת האדם בעולמו :

באור כלל חובת האדם בעולמו :
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה (השלמה) הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו " .
אומר לנו הרמח"ל שהאדם לפני שהוא מתחיל לפעול בחייו חייב להבין מה היא מטרתו בחיים ולכוון את כל פעולותיו למען המטרה הזאת.
המטרה היא מה שאמרו לנו חז"ל : שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא שנברא לשם כך אך הדרך בכדי להגיע אל מחוז חפצנו הוא העולם הזה.
האמצעים שבעזרתם האדם מגיע אל התכלית לעיל הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. וכמובן שמקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. ולכן האדם הונח קודם כל בעולם הזה. "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

וכשתעמיק עוד בדבר, תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך והוא מה שאמר דוד המלך : "ואני קרבת אלוהים לי טוב" (תהילים, עג', כח'). כי רק זהו הטוב וכל שאר הטוב שאתה יכול לחשוב אליו אינו אלא "הבל ושווא נתעה". ובשביל להגיע לשלמות הזאת על האדם לעמול תחילה במעשים שתולדותם זה הדבקות בבורא והם המצוות.

אך הקב"ה שם את האדם במקום שמרחיק את האדם מהבורא ע"י התאוות החומריות שאם האדם ימשך אחריהן הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. והנה נמצא, שהאדם נמצא ממש בתוך מלחמה. ושכל ענייני העולם הזה (טובים או רעים) הם נסיונות לאדם. אך אם ינצח האדם במלחמה הזאת הוא יהיה האדם השלם ויזכה לידבק בבורא. "וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו- כן ישיגהו וישמח בו".

ממשיך הרמח"ל ואומר שאם נעמיק עוד בעניין נראה שכל העולם נברא לשימוש האדם והאדם על פי פעולותיו יכול לקלקל את העולם ומצד שני לגרום לעולם להתעלות. וההיגיון הוא פשוט כי מטרת העולם לשמש את האדם ומטרת האדם היא להתקרב לבורא נמצא שאם האדם לא מקיים את מטרתו הוא גורם לעולם לא לקיים את מטרתו ומקלקלו בכך.

"כללו של דבר: מצב האדם בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו".

וגם אם תסתכל בעולם הזה תבין שלא יתכן שתכלית האדם היא בשביל זה העולם. "כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? "
ימינו כצל עובר, וגם הם רובם בצער ומכאובים וטרדות ולבסוף- המוות. נרחיב : אדם שם לב שרוב חייו וחיי הסובבים אותו הם בעיקר צער וטרדות : אם בחולי הגוף, מחסור בפרנסה שמביא לעומס חובות, עושר שהלא מרבה נכסים מרבה דאגה, הקנאה באחר, השעמום, התאווה בדיוק לדבר שאין לך, פחד אודות העתיד, פחד מהמצב המדיני, תאוות הכבוד (פגעו בי, עשו לי ) , צער גידול בנים, ימי זקנה שבהם אדם מרגיש שהוא נעשה טפל וחסר תועלת ולבסוף הוא נדחה לקרן זווית, ואח"כ בזקנותו לרוב הוא עוסק ברפואים וברפואות, ולבסוף המוות.
האם באמת חיי האדם הם לחיים של שמחה ועצב, צער ועונג, עליות ומורדות, אך רובם זה לצער ולכאב לב. מה זה ועל מה זה ?
"אחד מיני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית" וגם אותו אחד מאלף בסוף עובר מן העולם וגם הוא מרגיש חסר רוב ימי חייו בדבר אשר הוא אינו מבין מהו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". וזה פשוט שאת המשהו החסר אי אפשר למלא בעזרת העולם הזה כי אותו חיסרון הוא חסרון הנשמה אשר צמאה וזועקת לחזור למקומה הטבעי וכמובן שענייני העולם הזה לא יספקו אותה כי היא מן העליונים.

ועכשיו אנו מבינים מיד עד כמה מצבנו חמור ללא מצוות ואם לא נדקדק בהן. כי הם היחידות שמביאות אותנו לשלימות האמיתית. "וכפי כח האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו, וכפי כח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם…". הכוונה היא שעד כמה שנשקיע במצוות ונדקדק שהן ולא נפתשר ולא נתבייש ונלך עד הסוף עם הרצון של הבורא כך התכלית שנגיע אליה תהיה יותר מושלמת.

נמצא : עיקר מציאות האגם בעולם הזההוא לקקים מצוות (מצוות עש ולהישמר מהלא תעשה), עבודה (חסידות-לפנים משרות הדין וזה נובע מהאהבה לבורא), עמידה בניסיון (הן בנוגע לקיום מצוות והן בהתייחסות נכונה לכל המצבים שהעולם מזמן לאדם).

הנאות העולם אין ראוי שיהיו לאדם אלא לעזר ולסיוע בלבד, כדי שיהיה לאדם נחת רוח וישוב הדעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה המוטלת עליו. וידע האדם שכל פעולה מהקטנה ביותר עד לגדולה ביותר צריכה להיות מכוונת אל התכלית שהיא להתקרב לבורא יתברך שמו ולשבור את כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו.
כל מה שיוכל לחשוב האדם שהוא אמצעי לקירבה הזאת- שירדוף אחריו ויאחוז בו ולא ירפה וכל מה שיכול אדם לחשוב שהוא מניעה מהקירבה הזאת יברח ממנו בכורח מן האש!

לאחר שהרמח"ל ביאר לאדם מה היא החובה שלו בעולמו הוא מתחיל לבאר את ההתקדמות של האדם לעבר העבודה האמיתית ומסדר את ספרו על פי ברייתא של רבי פנחס בן יאיר : תורה מביאה לידי זהירות, זהירות לזריזות, זריזות לנקיות, נקיות לפרישות, פרישות לטהרה, טהרה לחסידות, חסידות לענוה, ענוה ליראת חטא, יראת חטא לקדושה. בעז"ה נרחיב על מידות אלה בפוסטים הבאים הקשורים לנושא.
(בכתיבת פוסט זה נעזרתי בספר מסילת ישרים עצמו ובביאור שלו עפ"י ר' אליהו רוט בספרו מסילת ישרים המבואר).

המשך שבוע טוב ושנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים !

יצר הרע – ואתה לא שם לב

שלום לכולם, רציתי לספר לכם משל נחמד לגבי יצר הרע שמסביר לנו את אחד השיטות היותר מתוחכמות של היצר :

שתי מדינות, לאחר שנים של מלחמות ביניהן, החליטו לחתום הסכם שלום ובשל כך הותר מעבר חופשי בין מדינה למדינה.
משום כך הוקם בגבול שבין שתי המדינות מכס. המערכת של המכס הייתה מאוד מאורגנת ומסודרת ומצוידת במירב המכשירים לבדיקה וגילוי ובטובי המוחות בכדי שאיש לא ינסה להעביר דברים לא חוקיים או להבריח משהו.

לאחר כמה חודשים שהמכס עובד טוב ולא נשמעו על בעיות חריגות הגיע לשערי המכס אדם מאוד מוזר. הוא צועד לעבר המכס עם מריצה מלאה! בחול. הוא מגיע למכס ומבקש לעבור לצד השני. כמובן שאנשי המכס חייכו לעברו חיוך משועשע משהו ואמרו לו שאותם אי אפשר לרמות בקלות. "מה את זומם ??!" הם אמרו לו, והוא בשלו : "אני רק רוצה להעביר חול". אנשי המכס באותו רגע לקחו את החול והתחילו לפשפש ולמרבה הפלא הם לא מצאו שום דבר מיוחד, חול רגיל וכשר למהדרין. ובלית ברירה לאחר עיכוב של יותר משעה הם החליטו להתיר לאיש את המעבר למדינה השנייה.

למחרת צועד אותו האיש עם מריצה וחול שבתוכה שוב לעבר המכס. הוא מגיע לעבר המכס ומבקש לעבור. "מה אתה חושב אה ?! שאם אתמול הבאת חול רגיל אז ניפול בפח וניתן לך לעבור ככה חופשי" אומר האחראי על המכס ומסמן לאחד העובדים במקום לבדוק את החול יותר טוב מאתמול. ושוב לאחר שעה שהחול נבדק היטב הדק והדק היטב, בלית ברירה, לאיש מותר לעבור.

ענין זה נמשך עוד כמה שבועות וראש המכס כבר נהיה חשדן. " לא יתכן שהאיש עובר פה כל יום עם מריצה וחול ורוצה להעביר את החול למדינה השנייה " הוא חושב לעצמו. ואז מחליט ראש המכס לברר על עברו של האיש. ולמרבה הפלא לא רק שהוא לא מגלה עליו שום עבר פלילי או משהו שהוא מעיד שהוא משוגע אלא הוא שם לב שהאיש משכיל ואף נחשב אדם די מכובד בקרב הציבור.

לאחר חצי שנה שהאדם מעביר כמעט כל יום את החול שלו במריצה החליטו אנשי הכמס לקנות מכונה מיוחדת שבודקת את החול מבחינה חלקיקית או משהו כזה. ממש מכונה שתבדוק כל גרגיר וגרגיר. כי מי יודע מה יש בחול הזה.
באותו היום הגיע האדם שוב למכס עם מריצה והחול שבה. ואנשי המכס בהתלהבות יתירה של " עכשיו נראה אותך מתחמק מאיתנו " לוקחים את החול לבדיקה ולמרבה הפלא החול רגיל וסטנדרטי לחלוטין. בלית ברירה וכשהייאוש מתחיל לפקוד את אנשי המכס הם שוב מרשים לו לעבור למדינה השנייה.

לאחר כמה שנים אותו ראש מכס כבר פרש לגימלאות ובעודו צועד ברחוב הוא רואה מרחוק את אותו האיש שהעביר חול כבר שנים.
מיד הוא קורא לו ומזמין אותו לכוס קפה באחד מבתי הקפה הסמוכים.
"נו, אתה חייב לספר לי מה היה הקטע שלך !" מפציר ראש המכס לשעבר באדם.
אותו אדם מסתכל עליו ואמר לו : "תאמין לי, אני רק מעביר חול, אני לא יודע ממה אתם כל כך מתוסכלים"   
ראש המכס לשעבר לא מוותר : "נו…אני כבר לא עובד שם ואני רחוק מכל זה, אני מבטיח לך שמילה לא תצא מהשיחה הזאת , למה אתה מעביר כל כך הרבה חול?! אני סקרן ".
אותו האדם מסתכל על ראש המכס לשעבר ואומר לו : "טוב אני אגלה לך אבל חסר לך שאתה מספר למישהו :" אני מבריח מריצות ! "  .

ודי לחכימא ברמיזא !

המשך שבוע טוב ובשורות טובות בעז"ה לכל עם ישראל.

מהות המוסר

האם פעם שאלתם את עצמכם: איך ייתכן שיש אנשים מעשנים בעולם ?
הרי כשאדם קונה חפיסת סיגריות כתוב על כל חפיסה וחפיסה אזהרה שונה ומפחידה, אדם קורא ,רואה ושומע בכלי התקשרות שהסיגריות מזיקות לבריאותו ולבריאות סביבתו, אדם חש על בשרו את הנזק שהעישון גורם לו ( מחלות שונות, קשיי נשימה, ריח רע,נזק כספי וכו') . ובכל זאת רבים האנשים המעשנים.

התשובה לשאלה זו טמונה בהבדל המהותי בין שני הכלים המובילים בחייו של האדם : השכל והלב.
הכוונה היא שאדם מעשן יודע בדיוק ואף יותר מאדם שאינו מעשן את הנזק העתידי והעכשווי שנגרם לו ע"י העישון.
הוא יודע , בשכלו אך הלב שלו, ההנהגה השנייה בגופו , לא מוכן לקבל את הדברים. הוא יודע ! אך לא מיישם !

בעיית המעשן ממש דומה למצבים דומים אשר קורים לנו במהלך חיינו מבחינת שמירה על דתינו.
כמה פעמים אדם קרא את הלכות לשון הרע בחפץ חיים, כמה פעמים אדם שמע הרצאות על "שמירת העיניים" כמה פעמים
אדם שמע שזה חשוב לקבוע עיתים לתורה, שצריך להתפלל במניין ובזמן הנכון לתפילה ועל זה הדרך. ובכן האדם יודע , האדם איננו טיפש, הוא פשוט לא מוכן לקבל.
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים…"- זהו פסוק שאנו אומרים בכל יום בתפילת "עלינו לשבח" . הקב"ה לא רוצה רק שתדע , אלא גם שתשיב אל הלב. הקב"ה חפץ בלב שלך.
אומר הזוהר הקדוש שלכאורה היה צריך להגיד ככה את הפסוק : "וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, והשבות אל לבבך " , קודם נדע שה' הוא האלוקים ואז נשיב אל ליבנו. אומר לך הפסוק לא, קודם תדע ותשיב אל הלב ורק אז ה' הוא האלוקים , רק אז תבין באמת או שמא נאמר תרגיש! את האלוקות.

ניקח לדוגמא את דואג האדומי, שהיה בזמנו של שאול המלך ראש הסנהדרין (שאנחנו אפילו לא יכולים לשער מה זה אומר מבחינת הדרגה והידיעות שהיו לו בתורה) ובכל זאת הוא זה שגרם להמון תככים בין שאול לדוד בתחילתו והוא זה שהרג את כל נב עיר הכהנים, אתם קולטים רצח של עיר שלמה , ראש הסנהדרין ??!??!. איך זה יתכן ?! ניקח לדוגמא את קרח ועדתו, 250 נשיאי ישראל בתקופת המדבר, גדולי עולם במלא מובן המילה ובכל זאת, קיטרגו על ההנהגה נגד משה שליחו של הקב"ה ונבלעו באדמה הם ומשפחותיהם. איך זה יתכן ??! ניקח לדוגמא את ירבעם בן נבט שהיה ענק בתורה עד שנאמר של חכמי דורו היו בעיניו כעשב השדה ועדיין החטיא את כל העם בע"ז וכו'.
מה גרם לאנשים הללו שהידע שלהם היה עצום, ליפול ככה.

אומר לך דוד את הפסוק בתהילים על דואג האדומי : מה לך לספר חֻקַּי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר !
אומר הקב"ה :
מה לך לספר חוקי עלי פיך – שיהיו רק על הפה שלך ולמה ?! כי אתה שנאת מוסר!

ידידי היקרים, אם אנו רוצים להשיב אל הלב! ולא רק לדעת עלינו לקרוא מוסר. חייב אדם כל יום להקדיש זמן לקריאת ספרי המוסר הרבים
שנכתבו ע"י רבותינו הקדושים. למרות שהם חוזרים אחד על השני בגדול, זה לא אומר כלום, המהות שלהם היא שנשיב אל הלב ולכן צריך לקראו אותם אין סוף פעמים. תמיד לחזור עליהם.

שאל אדם פעם רב גדול : יש לי שעה אחת ביום ללמוד תורה , מה כדאי לי ללמוד ?
ענה לו הרב : מוסר.
אמר האדם מוסר?! יש לי רק שעה ?! לא כדאי ללמוד גמרא,משנה,מקרא,וכו' ?
אמר לו הרב : כשיש לך שעה אחת , תקרא מוסר ואז תבין שיש לך הרבה יותר משעה !

רשום בשמע ישראל : "..על לבבך.." . נשאלה השאלה למה על לבבך , צריך לשים את דברי השם בתוך לבבי, היה צריך להיות רשום "..בתוך לבבך…". אלא  אומרת התורה עדיף שיהיו לך את דברי הקב"ה על הלב וכשהוא יפתח יהיה מה שיכנס.

רבותי, המוסר זה מה שיפתח לנו את הלב ויכניס את דברי התורה לליבנו.
לא רק לדעת , ל-ה-ר-ג-י-ש  ול-ע-ש-ו-ת !!