מוסר – חובת האדם בעולמו

מי שקרא את הפוסט שמדבר על מהות המוסר כנראה כבר יודע שהמוסר ביהדות הוא דבר מאוד חשוב שבלעדיו ההתקדמות במעלות התורה היא כמעט ובלתי אפשרית.

-משום כך החלטנו באתר לרחיב את הדיבור בעניין המוסר ולהביא קטעי מוסר חשובים מהספרים השונים.

את הפוסט הנוכחי נפתח עם הספר הידוע והמפורסם של הרמח"ל – מסילת ישרים ונתעסק עם חובת האדם בעולמו (פרק א').
שמו המלא של הרמח"ל הוא רבי משה חיים לוצאטו וספרו מסילת ישרים הוא אחד מספרי המוסר היותר ידועים שקיימים ונכתוב חלק קטן  מההקדמה לספר : "אמר המחבר : החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פירסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשיכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת…..התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל ליבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. "

ונתחיל בעניין הראשון שנידון בספר והוא באור כלל חובת האדם בעולמו :

באור כלל חובת האדם בעולמו :
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה (השלמה) הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו " .
אומר לנו הרמח"ל שהאדם לפני שהוא מתחיל לפעול בחייו חייב להבין מה היא מטרתו בחיים ולכוון את כל פעולותיו למען המטרה הזאת.
המטרה היא מה שאמרו לנו חז"ל : שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא שנברא לשם כך אך הדרך בכדי להגיע אל מחוז חפצנו הוא העולם הזה.
האמצעים שבעזרתם האדם מגיע אל התכלית לעיל הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. וכמובן שמקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. ולכן האדם הונח קודם כל בעולם הזה. "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

וכשתעמיק עוד בדבר, תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך והוא מה שאמר דוד המלך : "ואני קרבת אלוהים לי טוב" (תהילים, עג', כח'). כי רק זהו הטוב וכל שאר הטוב שאתה יכול לחשוב אליו אינו אלא "הבל ושווא נתעה". ובשביל להגיע לשלמות הזאת על האדם לעמול תחילה במעשים שתולדותם זה הדבקות בבורא והם המצוות.

אך הקב"ה שם את האדם במקום שמרחיק את האדם מהבורא ע"י התאוות החומריות שאם האדם ימשך אחריהן הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. והנה נמצא, שהאדם נמצא ממש בתוך מלחמה. ושכל ענייני העולם הזה (טובים או רעים) הם נסיונות לאדם. אך אם ינצח האדם במלחמה הזאת הוא יהיה האדם השלם ויזכה לידבק בבורא. "וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו- כן ישיגהו וישמח בו".

ממשיך הרמח"ל ואומר שאם נעמיק עוד בעניין נראה שכל העולם נברא לשימוש האדם והאדם על פי פעולותיו יכול לקלקל את העולם ומצד שני לגרום לעולם להתעלות. וההיגיון הוא פשוט כי מטרת העולם לשמש את האדם ומטרת האדם היא להתקרב לבורא נמצא שאם האדם לא מקיים את מטרתו הוא גורם לעולם לא לקיים את מטרתו ומקלקלו בכך.

"כללו של דבר: מצב האדם בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו".

וגם אם תסתכל בעולם הזה תבין שלא יתכן שתכלית האדם היא בשביל זה העולם. "כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? "
ימינו כצל עובר, וגם הם רובם בצער ומכאובים וטרדות ולבסוף- המוות. נרחיב : אדם שם לב שרוב חייו וחיי הסובבים אותו הם בעיקר צער וטרדות : אם בחולי הגוף, מחסור בפרנסה שמביא לעומס חובות, עושר שהלא מרבה נכסים מרבה דאגה, הקנאה באחר, השעמום, התאווה בדיוק לדבר שאין לך, פחד אודות העתיד, פחד מהמצב המדיני, תאוות הכבוד (פגעו בי, עשו לי ) , צער גידול בנים, ימי זקנה שבהם אדם מרגיש שהוא נעשה טפל וחסר תועלת ולבסוף הוא נדחה לקרן זווית, ואח"כ בזקנותו לרוב הוא עוסק ברפואים וברפואות, ולבסוף המוות.
האם באמת חיי האדם הם לחיים של שמחה ועצב, צער ועונג, עליות ומורדות, אך רובם זה לצער ולכאב לב. מה זה ועל מה זה ?
"אחד מיני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית" וגם אותו אחד מאלף בסוף עובר מן העולם וגם הוא מרגיש חסר רוב ימי חייו בדבר אשר הוא אינו מבין מהו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". וזה פשוט שאת המשהו החסר אי אפשר למלא בעזרת העולם הזה כי אותו חיסרון הוא חסרון הנשמה אשר צמאה וזועקת לחזור למקומה הטבעי וכמובן שענייני העולם הזה לא יספקו אותה כי היא מן העליונים.

ועכשיו אנו מבינים מיד עד כמה מצבנו חמור ללא מצוות ואם לא נדקדק בהן. כי הם היחידות שמביאות אותנו לשלימות האמיתית. "וכפי כח האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו, וכפי כח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם…". הכוונה היא שעד כמה שנשקיע במצוות ונדקדק שהן ולא נפתשר ולא נתבייש ונלך עד הסוף עם הרצון של הבורא כך התכלית שנגיע אליה תהיה יותר מושלמת.

נמצא : עיקר מציאות האגם בעולם הזההוא לקקים מצוות (מצוות עש ולהישמר מהלא תעשה), עבודה (חסידות-לפנים משרות הדין וזה נובע מהאהבה לבורא), עמידה בניסיון (הן בנוגע לקיום מצוות והן בהתייחסות נכונה לכל המצבים שהעולם מזמן לאדם).

הנאות העולם אין ראוי שיהיו לאדם אלא לעזר ולסיוע בלבד, כדי שיהיה לאדם נחת רוח וישוב הדעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה המוטלת עליו. וידע האדם שכל פעולה מהקטנה ביותר עד לגדולה ביותר צריכה להיות מכוונת אל התכלית שהיא להתקרב לבורא יתברך שמו ולשבור את כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו.
כל מה שיוכל לחשוב האדם שהוא אמצעי לקירבה הזאת- שירדוף אחריו ויאחוז בו ולא ירפה וכל מה שיכול אדם לחשוב שהוא מניעה מהקירבה הזאת יברח ממנו בכורח מן האש!

לאחר שהרמח"ל ביאר לאדם מה היא החובה שלו בעולמו הוא מתחיל לבאר את ההתקדמות של האדם לעבר העבודה האמיתית ומסדר את ספרו על פי ברייתא של רבי פנחס בן יאיר : תורה מביאה לידי זהירות, זהירות לזריזות, זריזות לנקיות, נקיות לפרישות, פרישות לטהרה, טהרה לחסידות, חסידות לענוה, ענוה ליראת חטא, יראת חטא לקדושה. בעז"ה נרחיב על מידות אלה בפוסטים הבאים הקשורים לנושא.
(בכתיבת פוסט זה נעזרתי בספר מסילת ישרים עצמו ובביאור שלו עפ"י ר' אליהו רוט בספרו מסילת ישרים המבואר).

המשך שבוע טוב ושנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים !

תגובה אחת בנושא “מוסר – חובת האדם בעולמו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *