תגית: חזרה בתשובה

" וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא "

נשאלת השאלה : איפה היה משה ולאן הוא הלך ? הלא הוא היה לפני כל ישראל אז מה פירוש "וילך" ?
למה לא נכתב בפסוק זה כמו בהרבה פסוקים אחרים : "ויאמר משה" , "וידבר משה" ?

אלא מלמדת אותנו התורה הקדושה שאין שלטון ביום המוות , והיא מראה לנו את זה ממשה רבנו עליו השלום שהיה רבן של כל ישראל ואבי הנביאים וכשהגיע יום פטירתו אומרים לו " וילך " . עוד מובן הדבר מזה שאומר משה רבנו עליו השלום " לא אוכל עוד לצאת ולבוא " והרי כתוב לנו " לא כהתה עינו ולא נס לחה ולא תשש כוחו " ?  אלא מרמז לך הכתוב שכשמגיע זמנו של אדם להיפטר מן העולם לא ממתינים ואין לו שליטה ( " לא אוכל עוד לצאת ולבוא " – אני לא שולט בזה יותר ) .  
ולפני יום הכיפורים (שבת תשובה) זה מראה לנו מוסר מאוד גדול, כי מה אנחנו ומה חיינו  ? אל ליצר הרע לפתות אותנו שהעולם הוא הפקר או טבע.ואל לנו להגיד כאותם הטיפשים האומרים " מי הלך ובא ומי ראה שיש עולם אחר "  ? כי כשמגיעה שעת גסיסתו של אדם כבר הוא מודה ומתחרט מהמראות המשונים שהוא רואה ומהסבל הנורא שהוא סובל. ועל זה אומר לנו הושע הנביא : "קחו עימכם דברים ושובו אל ה' " . הכוונה היא לשוב בתשובה ועל אחת כמה וכמה כשיום הכיפורים עומד בפתח ואין יודע האדם מה יהיה דינו עליו לשוב בתשובה בכדי שלא תאבד נשמתו חלילה.  ( אהבת חיים ).

עוד רעיון הוא שהמילה " וילך " עצמה מרמזת לנו על חזרה בתשובה בימים הללו :
" ו " – 6 ימי חול בין ראש השנה ליום הכיפורים .
" י " – 10 ימי תשובה.
" ל " – 30 יום של חודש אלול .
" ך " – 20 יום מראש השנה עד הושענא רבא בחודש תשרי.   ( כסא רחמים ).

לסיכום , כל אדם מגיעה שעתו ועל האדם להזכיר את המציאות הזאת ליצר הרע שמנסה להשכיח מהאדם שעליו לתת את הדין בסופו של דבר  ולכן על כל אחד ואחד מאיתנו לזעוק לקב"ה בימים הללו שירחם עלינו ויחתמנו לחיים טובים ולשלום על מנת לעבוד אותו ולקדש שם שמים ולהחזיר אנשים אל דרך ה' . כמו שאנו מוסיפים בכל יום מעשרת ימי תשובה בתפילת שמונה עשרה :
" זכרנו לחיים , מלך חפת בחיים , למענך אלוקים חיים " – הקב"ה חפת בחיים ולכן זכור אותנו לחיים אבל בשביל מה תעשה זאת : למענך ! כדי שנוכל לעבוד אותך, לקדש שם שמים,לעשות גמילות חסדים להגדיל תורה ולהאדירה.

 ועלינו לדעת ש : " יפה שעה אחת של מצוות ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא "
ונחתם לחיים טובים ולשלום בעז"ה .

שבת שלום.

בפרשת השבוע שתבוא עלינו לטובה, פרשת ניצבים, הפרשה שקוראים לפני ראש השנה רשום : "..והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך…".
קראתי פירוש נחמד על הכתוב הנ"ל :

ישנם אנשים כאלה מלעיגים על אותם האנשים שמסתירים את עצמם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא מבקרים בקולנוע ובבתי התאטרון ושאינם רוצים לראות מה מתרחש בעולם כגון בניינים חדשים, גינות ופרדסים ואיך שמתרחצים על שפת הים , בנים ובנות יחדיו (לא עלינו,צריך להתרחק מזה מאוד מאוד), ושלא רואים טלוויזיה ובגדול לא "עושים חיים". ואותם המלעיגים אומרים : בודאי אלו שמסתגרים ואינם יודעים מה הולך בחוץ, חוטאים הם כי הגבורה לא נמצאת במחבוא, אלא הגבורה היא שהאדם יצא לעולם ויראה את הכל ויתגבר על התאוות שלו ורק כך הוא יזכה לקנות את השלמות.

אז שידעו כל המלעיגים באשר הם שעל פי רוב ההלעגות הנ"ל הינן התפרקות רוחנית של האדם משום שרבים אינם יכולים לעמוד בניסיון וזה ידוע מראש ומתחילה, וכל האומרים שהם יצאו לאוויר העולם לקצת טלוויזיה קצת טיול קצת ים וכו' שידעו שזאת היא הדרך לסכנה , ואל לאדם להעמיד את עצמו בניסיון, מעבר לזה שבזמן הזה הוא עושה ביטול תורה גדול ובכך מראה ששכר הלימוד מבוזה בעיניו. ואם בכל זאת אינו יכול ללמוד תורה הרבה לפחות שלא יחטא ויעשה חשבון נפש עם עצמו בזמן הזה. רק לא לחטוא.

ועל זה תיקנו אנשי הכנסת הגדולה לומר כל יום "לא תביא אותנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". ואדם אשר עבר ונכשל יחזור מהר כי כבר אמרו חז"ל שבעל תשובה דומה לקטן שנולד בלי פגם. ורמז לכך אפשר למצוא בתקיעות השופר : תשר"ת (תקיעה,שברים,תרועה,תקיעה):

 תקיעה- קול פשט ללא פגם- כמו הנשמה בתחילתה, שאינה פגומה.
שברים- קולות מופסקים (שבורים)- בעוונתיו נעשתה הנשמה שבורה.
תרועה- זהו התיקון של אדם זה, שיצעק צעקה גדולה ויתחרט ויחרד וירעד , כמו התרועה שהיא קולות רועדים.
תקיעה- ושוב קול פשוט וחלק המציין שהנשמה חזרה לשלמותה והיא שוב ללא פגם. 

וכבר ידוע ומפורסם שקול השופר מעורר ליבו של האדם לתשובה כמו שכתוב : " אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו " ? (עמוס, ג' ).
( אהבת חיים, פרשת נצבים )

עוד רשום בשערי תשובה דף כט:
"הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, שתים רעות יש בדבר הרע הזה : האחד כי כל המרבה דברים מביא חטא והשני כי הוא בטל מדברי תורה"  . וזוהי דרך מאוד רעה כי איך לא זוכר אדם ואיך הוא לא שם על ליבו כי את הזמן שהוא משחית, יכול הוא להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם בניצול הזמן הזה ( שבו הוא פנוי ממלאכתו ועסקיו ) לדברי תורה ומעשים טובים.
וידע האדם שכל ההולך למקום אשר אסיפתו היא לשחוק זה הוא מושב לצים ועליו אומר הכתוב : ובמושב לצים לא ישב (תהילים, א'), ואחרי הפסוק הזה רשום : "כי אם בתורת ה' חפצו.." . נמצאת למד שמושב לצים מביא לידי ביטול תורה, האור של האדם כי נר מצוה ותורה אור.
ועוד נאמר לגבי מושב לצים ב-חפץ חיים השיעור היומי, על פי ספר שמירת הלשון של החפץ החיים- שגם בעולם הזה באין יסורין על האדם בשביל הליצנות שנאמר : "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"  (ישעיה, כח',כב').  והדרך המסוכנת לליצנות היא על דרך המקרה שהרבה נופלים בה. ולא רק שלהתלוצץ עם הליצנים אסור אלא גם לשבת בחברתם אסור כמו שאמרנו לעיל וכמו שנאמר באבות דרבי נתן בפרק ג' : "המדבק עצמו לעוברי עבירה, אף על פי שאינו עושה כמעשיהם הוא מקבל פורענות כיוצא בהם".  ושנאמר : "אוי לרשע ואוי לשכנו" שדומה לאדם הנכנס לחנות של בורסקי ( מעבד עורות ), אף על פי שלא עיבד בעצמו הריח נדבק בו וממשיך איתו. אלא צריך אדם לשבת במושב של תורה.וכבר ידוע ומפורסם שזהו אחד מארבעת הכיתות שאינם מקבלים פני שכינה, חשמ"ל – ל=ליצנים.  
וכמו אמרנו למעלה שהאדם אשר לא שת ליבו לעסק התורה בשעותיו הבטלות שלא יאבד ויחטא בשעות האלה אלה יחשוב מאין הוא בא, לאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ויחפש בדרכיו וישתדל לקנות מעלות הנפש ולהתקרב אל ה' יתברך.

ולסיכום, ידע האדם שימי חיינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעופה- כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. אך לא עליך המלאכה לגמור ובכל זאת אין רשאי אתה להיבטל ממנה- בשמים לא ישאלו אותך למה לא היית רש"י,רמב"ם,האר"י הקדוש,דוד המלך, שלמה המלך, שמואל הנביא או משה רבינו אלא למה לא היית אתה, למה לא היית מה שהיית יכול להיות ? ובפרט לפני יום הדין הגדול והנורא שאין לאדם לא פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ישתדל בימים האלה כמה שפחות לבזבז זמנו על דברי הבל ושטות וכמה שיותר להתקרב לבורא ולנסות להטות את הכף לזכות ולחיים טובים.

ובעזרת ה' נזכה כולנו לשנת תשס"ט ש- תהיה שנת סימן טוב ותגיע הגאולה השלמה והאמיתית במהרה בימינו, אמן !

לאחר שרבים מן הפוסטים באתר זה מדברים על חזרה בתשובה החלטנו להציג את עיקרי הלכות התשובה , כדי שאדם שהבין שהוא צריך לחזור בתשובה ידע איך לעשות זאת בדרך הנכונה. ההלכות הבאות נלקחו מקיצור שולחן-ערוך, מקור חיים, פרק קד ( הרב חיים דוד הלוי ) ונשתדל להביא כאן את עיקרי ההלכות:

א. ווידוי – כל המצוות שבתורה, בין מצוות העשה ובין מצוות הלא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן במזיד או בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו הוא חייב להתוודות לפני האל ב"ה. ווידוי זוהי מצוות עשה מן התורה. עיקר נוסח הווידוי הוא : "אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה" . כמובן שכל המרבה להתודות ולהאריך בענין זה הרי זה משובח.

ב. בימינו (כשאין בית המקדש ) התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו היה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה בסופו אין מזכירים לו שום דבר מרשעו. ויום הכיפורים מכפר לשבים בתשובה. ( אך ראה סעיף ו' ).

ג. איזו היא תשובה גמורה ? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ( לא מיראה ולא מכישלון כח ). דוגמא : אדם שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתיחד עמה שוב והוא עדיין אוהבה וגופו באותו כח כשהיה והוא באותו מקום אך הוא פורש ממנה ולא עובר על העבירה שוב – נקרא בעל תשובה גמור . אך אם אדם שב בימי זקנותו התשובה איננה תשובה מעולה אך היא מועילה ובעל תשובה הוא כמו שציינו לעיל.

ד. ומה היא התשובה ?
– החוטא צריך לעזוב את החטא ולהסיר אותו ממחשבתו.
– החוטא צריך לגמור בליבו שהוא לא יעשה את המעשה עוד. ("יעזוב רשע דרכו" )
-החוטא צריך להתנחם ( להצטער ולהתחרט ) על שעבר את העבירה ( "אחרי שובי נחמתי" )
– צריך החוטא להתוודות בשפתיו ( כמו שנאמר לעיל בסעיף א' ) ולומר את העניינים שגמר בליבו.
אך כל המתוודה וגומר בליבו ולא עוזב את החטא דומה ל"טובל ושורץ בידו" שחייב לזרוק השרץ כדי שטבילתו תועיל לו.

ו. התשובה ויום הכיפורים מכפרים על עבירות שבין אדם למקום (כגון אכילת מאכלות אסורים,בעילה אסורה,אי הנחת תפילין וכו' )
אך עבירות שבין אדם לחבירו (החובל לחבירו, מקללו, גוזלו וכו' ) אינו נמחל לו החטא לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב וירצהו.
לדוגמא אדם שגזל מחבירו ממון חייב להחזיר לחברו את הממון ולפייסו במילים עד שימחל לו.
בשעה שמבקש החוטא מהחבר מחילה צריך החבר להיות מוחל בלב שלם ונפש חפצה ויזהר שלא ליקום ולא ליטור.  
אם החבר לא רוצה למחול לחוטא צריך להביא לו שלושה בני אדם שיפצירו בו, עדיין לא מחל מביא לו שוב פעם ועוד פעם. אחרי שלוש פעמים צריך להניח לו וללכת וזה שלא מחל הוא החוטא. אך אם חטא כלפי רבו ימשיך לבקש מחילה אם צריך גם אלף פעמים עד שימחל לו.

ז.אם מת החבר לפני שהספיק החוטא לבקש ממנו מחילה מביא החוטא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ויאמר בפניהם " חטאתי לה' אלוקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו ". אם היה חייב לו ממון יחזיר את הממון ( הגזול לדוגמא ) ליורשיו. אם לא היה יודע לו יורשים יניח את הממון בבית דין.

ח. כשם שאדם שב מעבירות על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה כך הוא צריך לחזור בתשובה מדעות רעות שיש לו, מן הכעס, מן האיבה, מן הקנאה, ההתול, מרדיפת המאכלות וכיוצא בזה. מן הכל צריך לחזור בתשובה.

ט. בעשרת ימי תשובה ( עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ) התשובה יפה ביותר ומתקבלת היא מיד. ביום הכיפורים חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות. ( גם לפני ראש השנה עצמו בחודש אלול יש עניין גדול לעשות תשובה משום שיום ראש השנה הוא יום הדין וביום זה שוקלים עוונותיו וזכויותיו של כל אחד מבאי עולם והתשובה מאוד מועילה בכדי להחתם כבר בראש השנה לחיים ).

לסיכום, גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה ומקרבת אדם שאמש היה שנאוי, משוקץ מרוחק ומתועב לפני המקום והיום הוא אהוב נחמד קרוב וידיד ומודבק בשכינה שנאמר :" ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום " . ותמיד יזכור אדם שיפה שעה אחת קודם ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים !

  

ביום הראשון של ראש השנה ,יום הדין הגדול, נקרא ביום טוב ראשון בעז"ה "וה' פקד את שרה..".
לכאורה נראה שאין שום קשר הגיוני בין מהות היום לבין פקידת שרה בבן. הרי זהו יום הדין וחג שניתן לנו מהתורה,
היינו צריכים לקרוא לכאורה מענייני דיומא (היום), אך משום מה אנו קוראים ומזכירים את פקידת שרה בבן.

הגמרא במסכת ראש השנה בדף י"א עמוד א וכן בתחילת עמוד ב' מונה מספר דברים שקרו בראש השנה כגון : יציאת יוסף מבית
האסורים, ביטול העבודה מעל אבותינו במצרים, פקידת רחל וחנה (גזירת הריון) וכן פקידת שרה.
אז הנה לכאורה הקשר בין ראש השנה לבין פקידת שרה, זה קרה באותו היום ולכן אנו מזכירים זאת.
אך זהו קשר יחסית חלש כי לכאורה קרו עוד דברים בראש השנה כמו שציינו ולמה שלא נקרא עליהם, ובכל זאת
גם אם המקרה קרה בראש השנה זה לא מחייב להזכירו בקריאת התורה.
ובכן מהו הקשר האמיתי ?

בשביל הסבר הקשר נצטרך להקדים ולהגיד כמה דברים:

א. אומרת הגמרא : הרהורי עבירה קשים מעבירה. הפירוש הפשוט הוא שהרהורים על עבירה מסוימת  
הם קשים אפילו מהעבירה עצמה ( מהמעשה עצמו ). אך אומר החוזה מלובלין כמדומני שיש פירוש יותר עמוק :
כשאדם עושה עבירה המעשה עצמו זה חטא אך מה שיותר קשה מכך לאדם עצמו זה ההירהורים שבאים לו לאחר מכן :
" הרהורי עבירה " – ההרהורים שבאים לאחר העבירה "קשים מעבירה".
אחת התחבולות הכי מסוכנות וקשות של היצר הרע היא כמובן הייאוש. אם היצר מצליח לייאש את האדם הוא כמעט ובטוח מנצח אותו.
אדם תמיד מחליט לחזור בתשובה ותמיד יש לו נפילות , הוא לוקח על עצמו להתחזק במשהו ונופל. ולאחר כמה פעמים שזה חוזר על עצמו הוא מתחיל להתייאש ולחשוב על עצמו כצבוע כלפי ה'. "…כמה פעמים אני יכול לרמות את הקב"ה…" הוא חושב לעצמו.
וכך מצליח היצר הרע לגרום לאדם להמשיך לעבור עבירות.

ב. במקרה הפקידה של שרה עלינו לרענן קצת את הסיפור. כידוע כשהולידה שרה אימנו את יצחק אבינו היא הייתה בת 90 ואברהם אבינו
היה אז בן 100. זהו מקרה נדיר ביותר של הולדה. עוד יותר מדהים הוא ששרה כידוע הייתה עקרה , ולא עקרה רגילה : " ושרה עקרה אין לה ולד" , לכאורה למה צריך להגיד שהיא עקרה ושאין לה ולד , אם היא עקרה זה ברור שאין לה ולד , אלא אומר לך הכתוב שאפילו רחם אין לשרה אימנו, נקראת בלשון חז"ל אילונית . ובכל זאת בגיל 90! היא מצליחה ללדת.
מכל הסיפור הזה עולה שאלה מאוד עקרונית : אם הקב"ה רצה להביא לאברהם ולשרה ילד מדוע לחכות עד הגילאים הללו, היה מביא להם אותו בגיל צעיר יותר, או שבכלל למה שרה הייתה צריכה להיות עקרה ?
אחת הפיתרונות לשאלה זו הוא שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. אך ננסה לתת פיתרון שיהיה קשור לעניינו.

כידוע זוג מסוים שהתחתן והוא לא מצליח להוליד ילדים אחרי כמה שנים מן הסתם הוא יהיה מיואש. אחרי 10 שנים יש כבר הלכות שמדברות על גירושין לא עליכם. ובכל זאת אם לא מתגרשים אז אחרי 15-20 שנה הזוג כבר במעט בטוח יאמץ איזה ילד וכבר יבין שלו ולה כבר אין סיכוי. במילים אחרות ייאוש טוטאלי.

עכשיו נסתכל על הדרך שבה נולד יצחק אבינו , אחרי 90 שנה שאין לשרה ילדים מגיע יצחק אבינו. הוא מגיע מהמקום שלכאורה היה בעל הייאוש הכי גדול שיכול להיות. 90 שנה ללא ילדים לא נראה לי שיש מישהו שלא היה מתייאש. ובכל זאת משם יצחק אבינו מגיע.

אומר לנו הקב"ה : בני אם אתם לא מאמינים לנס הזה ( שהוא בשבילנו נס כמובן, לקב"ה אין ניסים , הכל מאיתו יתברך: "מי שאמר לשמן שידלק יגיד לחומץ וידלק" (תענית) ) תצבטו את עצמכם. אתם אילו הצאצאים של הנס הזה, כל המהות שלכם היא נס אחד גמור.
אתם, בני ישראל , באתם מהמקום שלכאורה הוא הכי ייאוש שקיים. ובכל זאת אתם קיימים.
אז לעולם אל תתיאשו כשאתם עושים תשובה לפני כי אני ארך אפים ויכול לחכות לתשובה שלכם גם 80 שנה.

כל המהות שלנו, עצם הקיום שלנו הוא נס ובא מהמקום שהוא הכי מייאש לכאורה אז אל לנו לוותר ואפילו בראש השנה שזהו יום המשפט,אל יגיד אדם : "איך אחזור בתשובה ,כל חיי אני מרמה את הקב"ה אני לא יכול להמשיך " אלא יחזור בתשובה ולכן אנו קוראים את "וה' פקד את שרה" שנזכור תמיד ונדע ש :
" אין ייאוש בעולם כלל ! ".

השבת הכריזו בבית הכנסת שהנה חודש אלול מגיע וכבר היה אפשר להרגיש את המתח באוויר.
החודש שבו הקב"ה יורד את שבעת הרקיעים לפני יום הדין הגדול- ראש השנה , ומחכה לשמוע את החזרה בתשובה.
חודש אלול הידוע כראשי התבות של : " א-ני ל-דודי ו-דודי ל-י " ( המילה דודי בשיר השירים מייצגת את הקב"ה ).
*אפשר להבחין שסופי המילים הנ"ל הם ארבע פעמים י' השוות בגימטריה 40- רמז ל40 הימים עד יום הכיפורים, יום 
חתימת גזר הדין.

חודש אלול זוהי אחת המתנות הכי גדולות שהקב"ה יכל להביא לנו. חודש אחד שבו אפשר לכפר על כל אחד עשר החודשים שקדמו ע"י חזרה בתשובה וריבוי תפילות. מידת הרחמים של הקב"ה נגלית פה במלוא עוצמתה. רמז לכך הוא המזל של חודש אלול, מזל בתולה. אומרת הגמרא שלאחר האירוסין התבולה מחכה 12 חודש עד שמגיעה לקידושין ונכנסת לרשות החתן, כך גם חודש אלול שמזלו בתולה מכפר על שנים עשר (כולל עצמו ) החודשים שקדמו לו. גע של תשובה יכול לעשות את כל ההבדל. אך חס וחלילה אם אדם אינו עושה את המעשה הרצוי אלול יכול להתהפך לו ל- " א-וי ל-ו ו-אוי ל-נפשו ". נסביר, בגמרא מסכת גיטין מדף נ"ה וכמה דפים אחריו מתואר חורבן הבית.
מסופר שם שאחרי שרבן יוחנן בן זכאי בעזרת אבא סיקר הצליח לצאת מהחומות ולהיפגש עם שר צבא הרומאים- אפסיאנוס הוא קרא לו מלך. אפיסאנוס אמר לריב"ז שצריך להרוג אותו משתי סיבות : האחת : אספיסאנוס איננו מלך אלא שר צבא וזה ביזיון למלכות ולו לקרוא לו כך, השנייה: אמר אספיסאנוס לריב"ז : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?! " . לא נרחיב במעשה שקרה לאחר מכן אבל ניקח מהמעשה את מה שאמר אספיסאנוס לריב"ז ונקשר אותו אלינו. כשנגיע בראש השנה לפני הקב"ה ונבקש סליחה ושיכתבנו לחיים טובים וכו' איך נוכל לקרוא לו מלך ( אחד המוטיבים המרכזיים בתפילות ראש השנה ) אם לא הגענו אליו עד עכשיו כשכל חודש אלול הוא מחכה לנו : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?!" . אינני מתכוון שאם לא חזרת בתשובה באלול אז לא צריך ללכת בראש השנה לביהכ"נ (תמיד טוב להתוודות אפילו ברגע האחרון ) אבל : "יפה שעה אחת קודם".

לאחר שהבנו שצריך לחזור בתשובה באלול , נשאל את עצמינו אבך איך? כל השנה שלי גושה בעבירות איך אוכל לכפר עליהם בכל כך מעט זמן ?!
רמז לפיתרון יש לנו בפסוק : "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" . אדם חושב הרבה בליבו , איך אצליח , ועצת ה' היא תקום.
עצת זה ראשי תבות של עבודה שבלב (תפילה), צדקה , תלמוד תורה . אילו שלושת הדברים שיכולים לכפר על הכל ועל כך נרחיב בעז"ה בפוסט הבא.

כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא, כך כתוב בקהלת (ז/20).
למה בחרתי לפתוח פוסט זה דווקא בפסוק הנ"ל?
ברצוני להדגיש, לא חשוב עד כמה אדם צדיק, כולם חוטאים וטועים, אפילו משה רבנו ודוד המלך.

בדברים אלו אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בנושא התשובה – חסד ד'.
ד' יתברך מאפשר לכל אדם המתחרט חרטה אמיתית על מעשיו לקבל מחילה על חטאים שבין אדם למקום (בין אדם לבורא, על חטאים שבין אדם לחברו ארחיב בעזרת ה' בפוסט אחר).

השלבים של חזרה בתשובה הם שלושה עיקריים (פירוט תוכלו למצוא בפוסט הלכות תשובה):

• עזיבת החטא – החוטא צריך להסיר את החטא ממחשבותיו ולקבל על עצמו שלא יחטא עוד בחטא זה.
• חרטה – על האדם להתחרט על חטאיו ולבין ולהרגיש כי לכל דבר יש גמול ומחיר.
• הוידוי – על האדם להתוודות על חטאיו במילים, להגיד חטאתי בX וY ואני מצטער ומתבייש במעשי ומקבל על עצמי לא לעשות זאת יותר.

"יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש הקונה עולמו בשנים רבות"

גמרא (עבודה זרה י"ז ע"א): אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים' אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא

על מה מספר לנו?
מסופר על אדם (ר' אלעזר בן דורדיא) שהיה נכנע לתאוותיו וליצרו והקדיש את כל חייו לסיפוק היצר המיני.
מסופר שלא הייתה פרוצה אחת שאותו אדם לא היה איתה (אחת!!), כל חייו סבבו סביב היצר והתאווה.
יום אחד שמע שיש פרוצת צמרת אחת שעל מנת להגיע אליה עליו לשלם כסף רב ולעבור דרך ארוכה מאוד (7 נהרות), לא חשב פעמיים אלעזר בן דורדיא והלך אל הפרוצה, לא הכסף עניין אותו ולא הדרך הארוכה אלא רק סיפוק התאווה.
אחרי שהגיע על הפרוצה והחלו במעשה הפיחה (נפיחה) הפרוצה, אלעזר בן דורדיא ההמום שבצורה זו הסתיימה החוויה לה ציפה זמן כה רב.
לכרואה מדובר בחוויה זניחה, רק הפחה, אך לעומת זאת ר' אלעזר בן דורדיא התאכזב מאוד, הרי לכך הוא ציפה וזו הייתה פשגת שאיפותיו.
לאחר שהפיחה אומרת הפרוצה לאלעזר בן דורדיא שכמו שההפחה אינה חוזרת כך אין לו שום סיכוי לחזור בתשובה ושתשובתו לא תתקבל.
וממי שומע את זה אלעזר? מפרוצת צמרת!!
חישבו כמה לעג יש באמרה הזו של הפרוצה, אפילו היא מתעסקת בעניינים של תשובה ואלעזר לא!
הדבר הזה הכניס את אלעזר לשוק, הוא הבין שהוא צריך לחזור בתשובה אמיתית וכנה אך לא ידע איך!
הוא פנה אל ההרים ואלה לא עזרו לו, פנה אל השמיים והשמש והכוכבים וגם הם לא עזרו לא.
פה הגיע התפנית, ר' אעזר הבין כי רק הוא יכול לחזור בתשובה "אין הדבר תלוי אלא בי".
ומרוב חרטה וצער הוא הכניס ראשו בין ברכיו ובכה עד אשר יצאה נשמתו.
ברגע ההוא יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא", רבי!!
על אף חטאיו הרבים, התשובה האמיתית של ר' אלעזר הביאה למחילה על כל חטאיו, זוהי כוחה של תשובה.

אך החרטא של ר' אלעזר היא כמעט על טבעית, רוב האנשים אינם יכולים להביע חרטא כ"כ עמוקה ולכן עליהם לקנות את עולמם בשנים רבות ולא בשעה – והרי זוהי דרך התורה.