פרשת שבוע – לך לך

" ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך " .

בזוהר הקדוש דף קכ"ב רשום שבעצם אפשר לפרש את הפסוק הנ"ל כאילו נאמר לנשמה בתהליך
בו היא מגיעה לעולם הזה.
"ויאמר ה' " – אל הנשמה שתחת כסא הכבוד (מקום מחצב הנשמות ) .
"לך לך מארצך" – הגיע זמנך שתרדי לעולם השפל ותכנסי לגוף הראוי לך .
" וממולדתך " – תחת כנפי השכינה.
" ומבית אביך " – תחת כסא הכבוד .
"אל הארץ " – דהיינו הגוף .
" אשר אראך " – אשר ראוי לך – בכדי שתקיימי מצוות עשה ולא תעשה
בכדי שאעשך לגוי גדול , כלומר ע"י המצוות שהאדם מקיים בעולם הזה נבראים מלאכים קדושים וכך הוא נעשה לגוי
גדול.

את אותו פסוק אפשר לפרש  כאילו נאמר לנשמה בתהליך יציאתה מן העולם הזה :

"לך לך מארצך " צאי לך נשמה מן העולם הזה.
" ממולדתך ומבית אביך " -עזבי הכל את מקום מגוריך ואת הוריך וכו' .
" אל הארץ אשר אראך " – לאותו מקום שזכית כפי מעשיך . 

 ( אהבת חיים )

וברוח זו נזכיר את המשנה באבות בפרק ד' :

הוא היה אומר :
הילודים למות והמתים להחיות והחיים לדון לידע להודיעה ולהודע
שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא הוא המבין
הוא הדין הוא העד הוא בעל דין והוא עתיד לדון
ברוך הוא שאין לפניו
לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחד שהכל שלו
ודע שהכל לפי החשבון
ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך
שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי
ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא .

על הסיפא ( הסוף ) של משנה זו שואל הגר"א את השאלה הבאה :
אם האדם בעל כרחו נוצר , חי ומת זאת אומרת שאין לו שליטה על כך ולכן ,מדוע בעל כרחו הוא יתן
דין וחשבון על כך ?  יכול להיות שאם היו שואלים אותו לפני כל התהליך הוא היה מסרב להגיע לזה העולם.

משל למלך שיום אחד החליט למנות את אחד משריו להיות האחראי על ספר החשבונות של הממלכה.
ואותו השר אומר למלכו שהוא אינו מבין בעניינים הללו ואין לו ניסיון, כישרון או ידע כל שהוא בניהול ספרי חשבונות.
ובסופו של דבר בעל כרחו הוא ממונה לתפקיד.
בסוף השנה כשמגיע המלך לבדוק את ספריו הוא מוצא את ספר החשבונות בכאוס מוחלט, כלום לא במקום וכל החשבונות מבולגנים. דבר שדורש המון זמן ועבודה לתקן אותו.
האם למלך ישנה זכות לדון או להעניש את השר שלו על עבודתו הרשלנית ?
בוודאי שלו , הרי השר בכלל לא רצה את התפקיד !

עונה הגר"א שהתשובה לשאלה הזאת טמונה בגוף המשנה :
 רשום במשנה : " ועל כרחך אתה מת " .
אומר הגר"א שאם בעל כרחך אתה מת – משמע שלא רצית למות ( ובאמת מי מאיתנו רוצה למות ? ולא בגלל השפעות סביבתיות אלא מעצם קיומו ).  ואם כן גילית דעתך שאתה רצית בכל הקטעים הראשונים של התהליך ( היווצרות , ילודה, חיות ) . ומשום כך אתה בעל כרחך תתן דין חשבון . גילית דעתך שאתה חפץ בחיים ( ע"י זה שאתה אוכל, שותה, הולך לרופא כשצריך,לומד, עובד, מקדם את עצמך בחיים, מקים משפחה, ילדים, מבלה וכו' )  ולכן תתן דין וחשבון על כך !

ננסה להדגים את התשובה על דרך המשל הקודם :
נדמיין לעצמנו שלאחר כמה חודשים מהרגע שבו נתמנה השר בעל כרחו לניהול ספר החשבונות מגיע המלך למשרד החשבונות .פונה המלך אל השר ושואל אותו אם הוא רוצה לעזוב את התפקיד . לתדהמתו הרבה של המלך השר משיב בשלילה ואומר שהוא חפץ בתפקיד וברצונו להמשיך לטפל בספר החשבונות של הממלכה .

עכשיו תענו לי אתם : האם יהיה רשאי המלך בסוף השנה לבדוק את ספר החשבונות ולפצות/להעניש את השר בהתאם ?  

(מעשי אבות )

המשך שבוע טוב , וזנכה אנחנו וכל עם ישראל לגאולה וישועה במהרה בימינו , אמן !  
 

פרשת שבוע – וילך

" וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא "

נשאלת השאלה : איפה היה משה ולאן הוא הלך ? הלא הוא היה לפני כל ישראל אז מה פירוש "וילך" ?
למה לא נכתב בפסוק זה כמו בהרבה פסוקים אחרים : "ויאמר משה" , "וידבר משה" ?

אלא מלמדת אותנו התורה הקדושה שאין שלטון ביום המוות , והיא מראה לנו את זה ממשה רבנו עליו השלום שהיה רבן של כל ישראל ואבי הנביאים וכשהגיע יום פטירתו אומרים לו " וילך " . עוד מובן הדבר מזה שאומר משה רבנו עליו השלום " לא אוכל עוד לצאת ולבוא " והרי כתוב לנו " לא כהתה עינו ולא נס לחה ולא תשש כוחו " ?  אלא מרמז לך הכתוב שכשמגיע זמנו של אדם להיפטר מן העולם לא ממתינים ואין לו שליטה ( " לא אוכל עוד לצאת ולבוא " – אני לא שולט בזה יותר ) .  
ולפני יום הכיפורים (שבת תשובה) זה מראה לנו מוסר מאוד גדול, כי מה אנחנו ומה חיינו  ? אל ליצר הרע לפתות אותנו שהעולם הוא הפקר או טבע.ואל לנו להגיד כאותם הטיפשים האומרים " מי הלך ובא ומי ראה שיש עולם אחר "  ? כי כשמגיעה שעת גסיסתו של אדם כבר הוא מודה ומתחרט מהמראות המשונים שהוא רואה ומהסבל הנורא שהוא סובל. ועל זה אומר לנו הושע הנביא : "קחו עימכם דברים ושובו אל ה' " . הכוונה היא לשוב בתשובה ועל אחת כמה וכמה כשיום הכיפורים עומד בפתח ואין יודע האדם מה יהיה דינו עליו לשוב בתשובה בכדי שלא תאבד נשמתו חלילה.  ( אהבת חיים ).

עוד רעיון הוא שהמילה " וילך " עצמה מרמזת לנו על חזרה בתשובה בימים הללו :
" ו " – 6 ימי חול בין ראש השנה ליום הכיפורים .
" י " – 10 ימי תשובה.
" ל " – 30 יום של חודש אלול .
" ך " – 20 יום מראש השנה עד הושענא רבא בחודש תשרי.   ( כסא רחמים ).

לסיכום , כל אדם מגיעה שעתו ועל האדם להזכיר את המציאות הזאת ליצר הרע שמנסה להשכיח מהאדם שעליו לתת את הדין בסופו של דבר  ולכן על כל אחד ואחד מאיתנו לזעוק לקב"ה בימים הללו שירחם עלינו ויחתמנו לחיים טובים ולשלום על מנת לעבוד אותו ולקדש שם שמים ולהחזיר אנשים אל דרך ה' . כמו שאנו מוסיפים בכל יום מעשרת ימי תשובה בתפילת שמונה עשרה :
" זכרנו לחיים , מלך חפת בחיים , למענך אלוקים חיים " – הקב"ה חפת בחיים ולכן זכור אותנו לחיים אבל בשביל מה תעשה זאת : למענך ! כדי שנוכל לעבוד אותך, לקדש שם שמים,לעשות גמילות חסדים להגדיל תורה ולהאדירה.

 ועלינו לדעת ש : " יפה שעה אחת של מצוות ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא "
ונחתם לחיים טובים ולשלום בעז"ה .

שבת שלום.

פרשת השבוע – נצבים

בפרשת השבוע שתבוא עלינו לטובה, פרשת ניצבים, הפרשה שקוראים לפני ראש השנה רשום : "..והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך…".
קראתי פירוש נחמד על הכתוב הנ"ל :

ישנם אנשים כאלה מלעיגים על אותם האנשים שמסתירים את עצמם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא מבקרים בקולנוע ובבתי התאטרון ושאינם רוצים לראות מה מתרחש בעולם כגון בניינים חדשים, גינות ופרדסים ואיך שמתרחצים על שפת הים , בנים ובנות יחדיו (לא עלינו,צריך להתרחק מזה מאוד מאוד), ושלא רואים טלוויזיה ובגדול לא "עושים חיים". ואותם המלעיגים אומרים : בודאי אלו שמסתגרים ואינם יודעים מה הולך בחוץ, חוטאים הם כי הגבורה לא נמצאת במחבוא, אלא הגבורה היא שהאדם יצא לעולם ויראה את הכל ויתגבר על התאוות שלו ורק כך הוא יזכה לקנות את השלמות.

אז שידעו כל המלעיגים באשר הם שעל פי רוב ההלעגות הנ"ל הינן התפרקות רוחנית של האדם משום שרבים אינם יכולים לעמוד בניסיון וזה ידוע מראש ומתחילה, וכל האומרים שהם יצאו לאוויר העולם לקצת טלוויזיה קצת טיול קצת ים וכו' שידעו שזאת היא הדרך לסכנה , ואל לאדם להעמיד את עצמו בניסיון, מעבר לזה שבזמן הזה הוא עושה ביטול תורה גדול ובכך מראה ששכר הלימוד מבוזה בעיניו. ואם בכל זאת אינו יכול ללמוד תורה הרבה לפחות שלא יחטא ויעשה חשבון נפש עם עצמו בזמן הזה. רק לא לחטוא.

ועל זה תיקנו אנשי הכנסת הגדולה לומר כל יום "לא תביא אותנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". ואדם אשר עבר ונכשל יחזור מהר כי כבר אמרו חז"ל שבעל תשובה דומה לקטן שנולד בלי פגם. ורמז לכך אפשר למצוא בתקיעות השופר : תשר"ת (תקיעה,שברים,תרועה,תקיעה):

 תקיעה- קול פשט ללא פגם- כמו הנשמה בתחילתה, שאינה פגומה.
שברים- קולות מופסקים (שבורים)- בעוונתיו נעשתה הנשמה שבורה.
תרועה- זהו התיקון של אדם זה, שיצעק צעקה גדולה ויתחרט ויחרד וירעד , כמו התרועה שהיא קולות רועדים.
תקיעה- ושוב קול פשוט וחלק המציין שהנשמה חזרה לשלמותה והיא שוב ללא פגם. 

וכבר ידוע ומפורסם שקול השופר מעורר ליבו של האדם לתשובה כמו שכתוב : " אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו " ? (עמוס, ג' ).
( אהבת חיים, פרשת נצבים )

עוד רשום בשערי תשובה דף כט:
"הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, שתים רעות יש בדבר הרע הזה : האחד כי כל המרבה דברים מביא חטא והשני כי הוא בטל מדברי תורה"  . וזוהי דרך מאוד רעה כי איך לא זוכר אדם ואיך הוא לא שם על ליבו כי את הזמן שהוא משחית, יכול הוא להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם בניצול הזמן הזה ( שבו הוא פנוי ממלאכתו ועסקיו ) לדברי תורה ומעשים טובים.
וידע האדם שכל ההולך למקום אשר אסיפתו היא לשחוק זה הוא מושב לצים ועליו אומר הכתוב : ובמושב לצים לא ישב (תהילים, א'), ואחרי הפסוק הזה רשום : "כי אם בתורת ה' חפצו.." . נמצאת למד שמושב לצים מביא לידי ביטול תורה, האור של האדם כי נר מצוה ותורה אור.
ועוד נאמר לגבי מושב לצים ב-חפץ חיים השיעור היומי, על פי ספר שמירת הלשון של החפץ החיים- שגם בעולם הזה באין יסורין על האדם בשביל הליצנות שנאמר : "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"  (ישעיה, כח',כב').  והדרך המסוכנת לליצנות היא על דרך המקרה שהרבה נופלים בה. ולא רק שלהתלוצץ עם הליצנים אסור אלא גם לשבת בחברתם אסור כמו שאמרנו לעיל וכמו שנאמר באבות דרבי נתן בפרק ג' : "המדבק עצמו לעוברי עבירה, אף על פי שאינו עושה כמעשיהם הוא מקבל פורענות כיוצא בהם".  ושנאמר : "אוי לרשע ואוי לשכנו" שדומה לאדם הנכנס לחנות של בורסקי ( מעבד עורות ), אף על פי שלא עיבד בעצמו הריח נדבק בו וממשיך איתו. אלא צריך אדם לשבת במושב של תורה.וכבר ידוע ומפורסם שזהו אחד מארבעת הכיתות שאינם מקבלים פני שכינה, חשמ"ל – ל=ליצנים.  
וכמו אמרנו למעלה שהאדם אשר לא שת ליבו לעסק התורה בשעותיו הבטלות שלא יאבד ויחטא בשעות האלה אלה יחשוב מאין הוא בא, לאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ויחפש בדרכיו וישתדל לקנות מעלות הנפש ולהתקרב אל ה' יתברך.

ולסיכום, ידע האדם שימי חיינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעופה- כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. אך לא עליך המלאכה לגמור ובכל זאת אין רשאי אתה להיבטל ממנה- בשמים לא ישאלו אותך למה לא היית רש"י,רמב"ם,האר"י הקדוש,דוד המלך, שלמה המלך, שמואל הנביא או משה רבינו אלא למה לא היית אתה, למה לא היית מה שהיית יכול להיות ? ובפרט לפני יום הדין הגדול והנורא שאין לאדם לא פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ישתדל בימים האלה כמה שפחות לבזבז זמנו על דברי הבל ושטות וכמה שיותר להתקרב לבורא ולנסות להטות את הכף לזכות ולחיים טובים.

ובעזרת ה' נזכה כולנו לשנת תשס"ט ש- תהיה שנת סימן טוב ותגיע הגאולה השלמה והאמיתית במהרה בימינו, אמן !

הפטרת כי תבוא

ההפטרה של פרשת השבוע "כי תבוא" הבאה עלינו לטובה נמצאת בישעיה, פרק ס'. היא אחת משבע ההפטרות של הנחמה שבאו אחרי תשעה באב.

הפסוק הראשון בהפטרה הוא : "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".
כתב רבי דוד קמחי (רד"ק) כי האורה מראה לנו על השמחה ועל הטובה. מכיון שהגיע זמן הישועה זו היא אורה גדולה לישראל שמחכים כבר אלפים שנה. הילקוט שמעוני כתב שמדובר על אורו של משיח שנאמר בבראשית: "וירא אלוקים את האור כי טוב" וזה מלמד אותנו על זה שהקב"ה בדורו של משיח יגלה האור שגנוז מברית העולם, האור בפסוק בבראשית מדבר כביכול על האור הגנוז.ההפטרה כולה מדברת על הגאולה העתידה (במהרה בימינו אמן) ובעיקר מתארת את המצב של ישראל לאחר הגאולה.

אמר רבי יצחק : "שנה שמלך המשיח יבא– כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה ומהומות בכל עיר ועיר ומלך פרס מתגרה במלך ערב,והולך מלך ערב לארם ליטול עצה, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומה ואומה מתרעשים ומתבהלים. ויאמרו :"להיכן נבוא ונלך"? והקב"ה אומר להם : "בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי בשבילכם עשיתי, הגיע זמן גאולתכם! אז קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".

עוד רשום בהפטרה : "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (פסוק ח').
זה מרמז על ערב רב ועל ישראל : שהתחלת השילטון תהיה ערב רב, וישראל יסבלו נורא מהם בענין של הדת וכמעט יתיאשו משום שישלוט הערב רב על בניהם ועל בנותיהם בזמן שלפני הגאולה ויעשו כמשפטים של כל הגוים.
בא הנביא ואומר : מי אלה?! כעב תעופינה – כשיגיע זמן הגאולה כעננים יתפזר הערב רב הזה , ובני ישראל : "כיונים אל ארובותיהם" יבואו, כולם יחזרו לביתם האמיתי. (אהבת חיים, פרשת כי תבוא)

מומלץ בחום רב לעיין בהפטרה זו יותר לעומק ולהבין את הפסוקים שמרגש לקרוא אותם כל פעם מחדש, פסוקים כגון :
"והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך" ( פסוק ג' ).
"ובנו בני נכר חומותיך, ומלכיהם ישרתונך, כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך!" ( פסוק י' ).
"לא ישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבוליך, וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה" ( פסוק יח' ).
" לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנוגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם! ואלוקיך לתפארתך!" (פסוק יט' ).
"לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם! ושלמו ימי אבלך" (פסוק כ' ).
"הקטן יהיה לאלף,והצעיר לגוי עצום! אני ה' בעתה אחישנה!" (פסוק כב' ).

חבר'ה , להחזיק חזק ו"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ! במרה בימינו אמן סלה !

פרשת שבוע – פרשת כי תצא

בעז"ה בשבת הקרובה נקרא את פרשת "כי תצא" הפרשה ה-6 בספר דברים.
אומר הפסוק הראשון : "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו " .
נשאלת השאלה- לכאורה היה צריך להיות כתוב בפסוק "כי תלחם…" ולא "כי תצא…". מה כוונת הפסוק ב "כי תצא" ?

ידוע כי כל המלחמות שנצחו אבותינו מקדם לא ניצחו לא בחכמה, לא בתבונה, ולא בתכניות אלא בעזרת הקב"ה. כך מצינו בדוד המלך כשנלחם בגולית , אמר לשאול : "ילך עבדך ונלחם עם הפלישתי ". מה זה "ונלחם" היה צריך להיות רשום "וילחם" , אלא אומר לך דוד אני הולך וה' הוא הנלחם. נלחם עבורי. (גם מבחינת השכל הישר אפשר להבין שעם כמה אבנים ומקלע זה קצת לא ברור איך ניצח דוד ).דוד נלחם בשם ה'. כך גם בפרשתינו אומר לך הקב"ה : " כי תצא…" אתה רק יוצא , אני הוא זה שנלחם. וכך גם ממשיך הפסוק " ונתנו ה' אלוקיך בידיך " . (אהבת חיים)

עוד עניין, מדוע נאמר הפסוק הראשון בלשון יחיד ולא בלשון רבים? הרי כולם יוצאים להילחם ולא רק בן אדם בודד ?

רמז לנו הכתוב שלכל אחד ואחד יש לו אויב ושונא מיוחד והוא יצר הרע . אותו יצר הרע שלא נותן לאדם לעשות את רצון בוראו.
אומר רבנו נחמן מברלסב בספרו "שיחות הר"ן" : דומה יצר הרע לאדם שהולך ברחוב וידו סגורה בצורת אגרוף והוא מדמה את עצמו כאילו יש לו משהו ביד. והוא הולך לכל האנשים ומדמה להם כאילו בידו נמצא ה-משהו שהם צריכים בשביל למלא את הרגשת החיסרון בחייהם ( נושא שעוד נדון עליו בעז"ה באתרינו ) וכל האנשים הולכים אחריו לכל מקום. ובסופו של דבר הוא פותח את ידו ואין שם כלום.
דומה יצר הרע לקרני האור שנכנסים בבוקר בהיר דרך החלון לביתך, הם רק נראים כעמודים בוהקים ונוצצים אך כשאתה נוגע בהם יש בהם ריק!

כל אדם יוצא למלחמה פרטית מהרגע שהוא נולד עד הרגע שהוא מת ( חוץ מצדיקים גמורים שמצליחים לבטל את היצר ואף להשתמש בו למטרותיהם). ולכן עלינו להבין שהיצר הרע כבר מנוסה בכל סוגי המלחמות איתו ואנחנו איננו יודעים כלום. וכשאנו יוצאים למלחמה עלינו קודם לכן לרכוש את הכלים המתאימים וללמוד את שיטות הלחימה השונות. לכן אמר הקב"ה : בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה, תבלין!
אומר לנו הקב"ה אני בראתי את יצר הרע ואני בראתי לו את התרופה – תורה. כמובן שהיצר יודע זאת והוא יעשה הכל על מנת שאדם לא ילמד תורה. היצר ירשה לך לבנות את הסוכה הכי מהודרת ללכת לכל התפילות , להתפלל תפילת עמידה בכל הכוונה וכו' (שאילו דברים מאוד מאוד חשובים ואל יחשוב איש שאני מזלזל בהם ח"ו) אך ללמוד תורה , הוא יארגן ויסדר לך את כל הבעיות וההפרעות שימנעו ממך להגיע לשיעור או לפתוח את הספר המתאים. כי הוא יודע – שברגע שתתחיל ללמוד אתה בעצם נוטל את התרופה נגדו!

רבותי, עלינו להבין זוהי הדרך היחידה שלנו בעולם הזה שדברים רבים בו על פי הרמח"ל במסילת ישרים הם הבל ושווא נתעה. עלינו להתמיד בלימוד התורה הקדושה שקיומה הוא 974 דורות לפני בריאת העולם כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם.
היא בעצם התוכניות של המהנדס. ולכן אין דבר בעולם שלא נמצא בתורה הקדושה. ואם לא נלמד ונשתמש בה זוהי פשוט בורות.

משל למה הדבר דומה? לאדם אחד שהיה חולה והלך לרופא והרופא הכיר את מחלתו ונתן לו את התרופה המתאימה. האדם חזר לביתו הניח את התרופה שנתן לו הרופא והחליט לקחת מה שהוא רוצה מדעתו. ברור שאדם זה טיפש וימות במחלתו ועל כן עלינו להשכיל ולהבין שהאמת מונחת לפנינו עלינו רק לאמץ אותה אלינו.

ידע האדם שהניצחון שלו על היצר הרע יגיע רק בעזרת ה' כמובן "…ונתנו ה' אלוקיך בידיך…" כי הוא מאש (היצר) ואנחנו בשר בדם.
אך גם התורה היא אש שנאמר : "וכל דברי אש" ולכן עלינו להילחם באש בעזרת אש.

בעז"ה נשתדל בעתיד באתר זה ללמוד על היצר ועל דרכי פעולותיו על פי ספרי המוסר ודברי חז"ל הקדושים.
ותזכרו תמיד : " אין לנו על מי להישען , אלא על אבינו שבשמים " !

פרשת השבוע – ראה

פרשת השבוע שלנו היא פרשת ראה והיא הפרשה הרביעית בספר דברים.
"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" . כפי שאפשר להבחין הפסוק מתחיל בלשון יחיד : " ראה "
וממשיך בלשון רבים " לפניכם ". לכאורה תמוה, היה צריך הפסוק להתחיל בלשון יחיד ולהמשיך בלשון יחיד ("ראה אנכי נתן לפניך.. "),
או, להתחיל בלשון רבים ולהמשיך בלשון רבים ( " ראו אנכי נתן לפניכם… " ). את הסתירה הזאת לכאורה מפרש הגאון חתם סופר ז"ל
על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה : "לעולם יראה אדם את כל העולם על מחצה ואם עשה מצוה אחת מכריע את כל העולם לכף זכות".
הכוונה היא שלעולם יראה אדם את העולם שחציו חייב ( עוונות ) וחציו זכאי (זכויות ) וידע , שהמעשה הבא שלו הוא זה שיכריע את העולם לכף זכות או חלילה לכף חובה. ולכן מתיישבת הסתירה בפסוק : אומר הקב"ה לכל אחד ואחד מישראל – "ראה" – אתה תראה כי עליך מוטלת ההכרעה לגבי כל העולם ולכן מסיים ב-"לפניכם"- כי הברכה או חלילה הקללה היא לכולם, בזכותך. ( אהבת חיים, פרשת ראה )