בפרשת השבוע שתבוא עלינו לטובה, פרשת ניצבים, הפרשה שקוראים לפני ראש השנה רשום : "..והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך…".
קראתי פירוש נחמד על הכתוב הנ"ל :
ישנם אנשים כאלה מלעיגים על אותם האנשים שמסתירים את עצמם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא מבקרים בקולנוע ובבתי התאטרון ושאינם רוצים לראות מה מתרחש בעולם כגון בניינים חדשים, גינות ופרדסים ואיך שמתרחצים על שפת הים , בנים ובנות יחדיו (לא עלינו,צריך להתרחק מזה מאוד מאוד), ושלא רואים טלוויזיה ובגדול לא "עושים חיים". ואותם המלעיגים אומרים : בודאי אלו שמסתגרים ואינם יודעים מה הולך בחוץ, חוטאים הם כי הגבורה לא נמצאת במחבוא, אלא הגבורה היא שהאדם יצא לעולם ויראה את הכל ויתגבר על התאוות שלו ורק כך הוא יזכה לקנות את השלמות.
אז שידעו כל המלעיגים באשר הם שעל פי רוב ההלעגות הנ"ל הינן התפרקות רוחנית של האדם משום שרבים אינם יכולים לעמוד בניסיון וזה ידוע מראש ומתחילה, וכל האומרים שהם יצאו לאוויר העולם לקצת טלוויזיה קצת טיול קצת ים וכו' שידעו שזאת היא הדרך לסכנה , ואל לאדם להעמיד את עצמו בניסיון, מעבר לזה שבזמן הזה הוא עושה ביטול תורה גדול ובכך מראה ששכר הלימוד מבוזה בעיניו. ואם בכל זאת אינו יכול ללמוד תורה הרבה לפחות שלא יחטא ויעשה חשבון נפש עם עצמו בזמן הזה. רק לא לחטוא.
ועל זה תיקנו אנשי הכנסת הגדולה לומר כל יום "לא תביא אותנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". ואדם אשר עבר ונכשל יחזור מהר כי כבר אמרו חז"ל שבעל תשובה דומה לקטן שנולד בלי פגם. ורמז לכך אפשר למצוא בתקיעות השופר : תשר"ת (תקיעה,שברים,תרועה,תקיעה):
תקיעה- קול פשט ללא פגם- כמו הנשמה בתחילתה, שאינה פגומה.
שברים- קולות מופסקים (שבורים)- בעוונתיו נעשתה הנשמה שבורה.
תרועה- זהו התיקון של אדם זה, שיצעק צעקה גדולה ויתחרט ויחרד וירעד , כמו התרועה שהיא קולות רועדים.
תקיעה- ושוב קול פשוט וחלק המציין שהנשמה חזרה לשלמותה והיא שוב ללא פגם.
וכבר ידוע ומפורסם שקול השופר מעורר ליבו של האדם לתשובה כמו שכתוב : " אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו " ? (עמוס, ג' ).
( אהבת חיים, פרשת נצבים )
עוד רשום בשערי תשובה דף כט:
"הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, שתים רעות יש בדבר הרע הזה : האחד כי כל המרבה דברים מביא חטא והשני כי הוא בטל מדברי תורה" . וזוהי דרך מאוד רעה כי איך לא זוכר אדם ואיך הוא לא שם על ליבו כי את הזמן שהוא משחית, יכול הוא להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם בניצול הזמן הזה ( שבו הוא פנוי ממלאכתו ועסקיו ) לדברי תורה ומעשים טובים.
וידע האדם שכל ההולך למקום אשר אסיפתו היא לשחוק זה הוא מושב לצים ועליו אומר הכתוב : ובמושב לצים לא ישב (תהילים, א'), ואחרי הפסוק הזה רשום : "כי אם בתורת ה' חפצו.." . נמצאת למד שמושב לצים מביא לידי ביטול תורה, האור של האדם כי נר מצוה ותורה אור.
ועוד נאמר לגבי מושב לצים ב-חפץ חיים השיעור היומי, על פי ספר שמירת הלשון של החפץ החיים- שגם בעולם הזה באין יסורין על האדם בשביל הליצנות שנאמר : "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם" (ישעיה, כח',כב'). והדרך המסוכנת לליצנות היא על דרך המקרה שהרבה נופלים בה. ולא רק שלהתלוצץ עם הליצנים אסור אלא גם לשבת בחברתם אסור כמו שאמרנו לעיל וכמו שנאמר באבות דרבי נתן בפרק ג' : "המדבק עצמו לעוברי עבירה, אף על פי שאינו עושה כמעשיהם הוא מקבל פורענות כיוצא בהם". ושנאמר : "אוי לרשע ואוי לשכנו" שדומה לאדם הנכנס לחנות של בורסקי ( מעבד עורות ), אף על פי שלא עיבד בעצמו הריח נדבק בו וממשיך איתו. אלא צריך אדם לשבת במושב של תורה.וכבר ידוע ומפורסם שזהו אחד מארבעת הכיתות שאינם מקבלים פני שכינה, חשמ"ל – ל=ליצנים.
וכמו אמרנו למעלה שהאדם אשר לא שת ליבו לעסק התורה בשעותיו הבטלות שלא יאבד ויחטא בשעות האלה אלה יחשוב מאין הוא בא, לאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ויחפש בדרכיו וישתדל לקנות מעלות הנפש ולהתקרב אל ה' יתברך.
ולסיכום, ידע האדם שימי חיינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעופה- כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. אך לא עליך המלאכה לגמור ובכל זאת אין רשאי אתה להיבטל ממנה- בשמים לא ישאלו אותך למה לא היית רש"י,רמב"ם,האר"י הקדוש,דוד המלך, שלמה המלך, שמואל הנביא או משה רבינו אלא למה לא היית אתה, למה לא היית מה שהיית יכול להיות ? ובפרט לפני יום הדין הגדול והנורא שאין לאדם לא פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ישתדל בימים האלה כמה שפחות לבזבז זמנו על דברי הבל ושטות וכמה שיותר להתקרב לבורא ולנסות להטות את הכף לזכות ולחיים טובים.
ובעזרת ה' נזכה כולנו לשנת תשס"ט ש- תהיה שנת סימן טוב ותגיע הגאולה השלמה והאמיתית במהרה בימינו, אמן !
