פרשת שבוע – לך לך

" ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך " .

בזוהר הקדוש דף קכ"ב רשום שבעצם אפשר לפרש את הפסוק הנ"ל כאילו נאמר לנשמה בתהליך
בו היא מגיעה לעולם הזה.
"ויאמר ה' " – אל הנשמה שתחת כסא הכבוד (מקום מחצב הנשמות ) .
"לך לך מארצך" – הגיע זמנך שתרדי לעולם השפל ותכנסי לגוף הראוי לך .
" וממולדתך " – תחת כנפי השכינה.
" ומבית אביך " – תחת כסא הכבוד .
"אל הארץ " – דהיינו הגוף .
" אשר אראך " – אשר ראוי לך – בכדי שתקיימי מצוות עשה ולא תעשה
בכדי שאעשך לגוי גדול , כלומר ע"י המצוות שהאדם מקיים בעולם הזה נבראים מלאכים קדושים וכך הוא נעשה לגוי
גדול.

את אותו פסוק אפשר לפרש  כאילו נאמר לנשמה בתהליך יציאתה מן העולם הזה :

"לך לך מארצך " צאי לך נשמה מן העולם הזה.
" ממולדתך ומבית אביך " -עזבי הכל את מקום מגוריך ואת הוריך וכו' .
" אל הארץ אשר אראך " – לאותו מקום שזכית כפי מעשיך . 

 ( אהבת חיים )

וברוח זו נזכיר את המשנה באבות בפרק ד' :

הוא היה אומר :
הילודים למות והמתים להחיות והחיים לדון לידע להודיעה ולהודע
שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא הוא המבין
הוא הדין הוא העד הוא בעל דין והוא עתיד לדון
ברוך הוא שאין לפניו
לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחד שהכל שלו
ודע שהכל לפי החשבון
ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך
שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי
ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא .

על הסיפא ( הסוף ) של משנה זו שואל הגר"א את השאלה הבאה :
אם האדם בעל כרחו נוצר , חי ומת זאת אומרת שאין לו שליטה על כך ולכן ,מדוע בעל כרחו הוא יתן
דין וחשבון על כך ?  יכול להיות שאם היו שואלים אותו לפני כל התהליך הוא היה מסרב להגיע לזה העולם.

משל למלך שיום אחד החליט למנות את אחד משריו להיות האחראי על ספר החשבונות של הממלכה.
ואותו השר אומר למלכו שהוא אינו מבין בעניינים הללו ואין לו ניסיון, כישרון או ידע כל שהוא בניהול ספרי חשבונות.
ובסופו של דבר בעל כרחו הוא ממונה לתפקיד.
בסוף השנה כשמגיע המלך לבדוק את ספריו הוא מוצא את ספר החשבונות בכאוס מוחלט, כלום לא במקום וכל החשבונות מבולגנים. דבר שדורש המון זמן ועבודה לתקן אותו.
האם למלך ישנה זכות לדון או להעניש את השר שלו על עבודתו הרשלנית ?
בוודאי שלו , הרי השר בכלל לא רצה את התפקיד !

עונה הגר"א שהתשובה לשאלה הזאת טמונה בגוף המשנה :
 רשום במשנה : " ועל כרחך אתה מת " .
אומר הגר"א שאם בעל כרחך אתה מת – משמע שלא רצית למות ( ובאמת מי מאיתנו רוצה למות ? ולא בגלל השפעות סביבתיות אלא מעצם קיומו ).  ואם כן גילית דעתך שאתה רצית בכל הקטעים הראשונים של התהליך ( היווצרות , ילודה, חיות ) . ומשום כך אתה בעל כרחך תתן דין חשבון . גילית דעתך שאתה חפץ בחיים ( ע"י זה שאתה אוכל, שותה, הולך לרופא כשצריך,לומד, עובד, מקדם את עצמך בחיים, מקים משפחה, ילדים, מבלה וכו' )  ולכן תתן דין וחשבון על כך !

ננסה להדגים את התשובה על דרך המשל הקודם :
נדמיין לעצמנו שלאחר כמה חודשים מהרגע שבו נתמנה השר בעל כרחו לניהול ספר החשבונות מגיע המלך למשרד החשבונות .פונה המלך אל השר ושואל אותו אם הוא רוצה לעזוב את התפקיד . לתדהמתו הרבה של המלך השר משיב בשלילה ואומר שהוא חפץ בתפקיד וברצונו להמשיך לטפל בספר החשבונות של הממלכה .

עכשיו תענו לי אתם : האם יהיה רשאי המלך בסוף השנה לבדוק את ספר החשבונות ולפצות/להעניש את השר בהתאם ?  

(מעשי אבות )

המשך שבוע טוב , וזנכה אנחנו וכל עם ישראל לגאולה וישועה במהרה בימינו , אמן !  
 

מעשיות בנושא צדקה

במסכת בבא בתרא דף י' עמוד א' מובא מעשה עם טורנוסרופוס הרשע ששאל את ר' עקיבא שאם האלוקים שלכם אוהב עניים – אז מדוע אין הוא מפרנס אותם ? השיב לו ר' עקיבא : משום שבזכות הצדקה , שאנו נותנים להם נינצל מדינה של גהנם כמו שנאמר : "וצדקה תציל ממות" – הכוונה לדין גהנם .

אמר לו טורנוסרופוס : אדרבא : הצדקה תכניס אתכם עוד יותר לגהנם. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו, אסרו בבית האסורים וציווה שלא יתנו אוכל ומשקה לאותו אדם. לפתע הגיע אדם אחד והחל להאכיל את אותו הענוש , האם המלך לא יכעס על כך ? והרי היהודים נקראים עבדים שנאמר : "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא , כה', נה' ) .

ענה לו ר' עקיבא : משל למה הדבר דומה : למלך שכעס על בנו והכניסו לבית האסורים וציווה לא לתת לו מאכל ומשקה. לפתע בא אדם אחד והחל להאכיל ולהשקות את בן המלך, האם המלך לא יודה לו על כך כאשר ישמע זאת ? כי אחרי הכל הוא חס על בנו ואוהבו בכל מצב שהוא . והרי ישראל נקראים בניו של הקב"ה שנאמר : "בנים אתם לה' אלקיכם" ( דברים, יד', א' ). העני הוא הוא בן המלך והאם יש משהו שיותר ישמח את ריבונו של עולם יותר מהצלת בנו ?!

– מסופר שלרבי עקיבא נולדה בת מרחל אשתו ( בתו של כלבא שבוע ) ויום אחד החוזים בכוכבים אמרו לו שביום שבתך תכנס לחופה יכישנה נחש והיא תמות, והיה ר' עקיבא מצטער על כך מאוד.  

באותו היום שנכנסה בתו לחופה נטלה מחט גדולה מזהב שעשויה לתכשיט ונעצה אותה בכותל. בבוקר כשלקחה את המחט חזרה נגרר נחש מת אחריה. אמר לה אביה (ר' עקיבא) : " איזה מצוה עשית שבזכותה ניצלת מנחש זה ? " אמרה לו : " בערב החתונה הגיע עני ועמד על יד פתח האולם אך כל האנשים שהיו שם היו טרודים בסעודת המצוה ואף אחד לא התייחס אליו. אז נטלתי את מנת האוכל שלי ונתתי לו אותה ". אמר לה אביה : "מצוה גדולה עשית". לאחר מכן יצא רבי עקיבא ודרש " וצדקה תציל ממות " (משלי , י ', ב' ) – ולא רק שצדקה תציל ממיתה משונה אלא אפילו מהמיתה עצמה . ( מסכת שבת ,דף קנו' , עמוד א' ) . -( נלקח מהספר "מעשי אבות" על מסכת אבות שכתב הרב דוד חדד שליט"א  ).