פרשת שבוע – בראשית

בעז"ה בחג שמיני עצרת הקרוב נסיים לקרוא את התורה כשנקרא את פרשת "וזאת הברכה" 
ונתחיל אותה שוב מחדש כשיקרא חתן "בראשית" את פרשת "בראשית" .

כידוע הפרשה הראשונה בתורה היא פרשת בראשית המספרת את סיפור הבריאה ע"י הקב"ה בתחילתה
ולאחר מכן היא ממשיכה לספר לנו על אדם הראשון, חטא האדם הראשון, קין והבל וכו'.

בספר "פתוחי חותם" של ר' יעקב אבוחיצרא זצ"ל בפרשה זו הוא רושם שלפני בריאת העולם כל האותיות עברו לפני הקב"ה למפרע (הכוונה שהן עברו מהסוף להתחלה- ת' , ש' , ר' וכו' ) וכל אחת מהן ביקשה שהקב"ה יתחיל בה את הבריאה. לכל האותיות הקב"ה סירב אך כשהגיעה לפניו האות ב' וביקשה זאת הקב"ה הסכים ( והיא האות הראשונה בתורה ובה נפתחת הבריאה : "בראשית" , ב'-ראשית, אפשר להבין גם כ- ב' היא הראשית ).   

לאחר מכן עברה לפני הקב"ה האות א' ולא ביקשה את הבקשה. שאלה הקב"ה מדוע היא לא מבקשת ? ענתה לו האות א' שיש לה שתי סיבות. האחת שהקב"ה סירב לרוב האותיות ולכן לא תבקש גם היא והסיבה השנייה היא שהקב"ה כבר בחר להתחיל את הבריאה באות ב' והוא לא ישנה את בחירתו כ בחירתו היא בהכרח המתאימה.

הקב"ה שראה את הענווה שלה האות א' נתן לה על כך שכר מאוד גדול. אמר לה הקב"ה לאות א' : משום שהתנהגת כך אתן לך להיות האות הכי חשובה. אעשה זאת ע"י שאת שמי אתחיל בך : "אלוקים" ,  שהתורה נקראת גם אור ( "כי נר מצוה ותורה אור… " ) ואור מתחיל ב-א' , עוד אמר לה הקב"ה שהוא יתחיל בה את נתינת התורה לעם ישראל : "אנוכי ה' " – שזה גם כן מתחיל בא' וכידוע שבלי התורה שבנ"י קיבלו אותה במעמד הר סיני היה הקב"ה חוזר ומחריב את העולם כי כל קיום העולם הזה הוא ע"י לימוד התורה הקדושה (כל העולם מהבריאה היה תלוי עד ליום השישי ,ו' בסיון שהוא יום קבלת התורה). יוצא מכאן שלולא האות א' (תורה, שם ה' וכו' ) לעולם עצמו אין קיום וכך הפכה הקב"ה לאות שיותר חשובה אפילו מה-ב' כי מה שווה הב' (תחילת העולם) ללא ה-א' (שתקיים את העולם ובלעדיה הוא יחזור לתוהו ובוהו ).

ונסיים במשפט הידוע מאגרת הרמב"ן : "…לכן תשפיל עצמך , וינשאך המקום " .

שבוע טוב ומועדים לשמחה .
 

עונשו של אדם הראשון

ברצוני לכתוב כאן את מה שרשם הרמב"ם ( ר' משה בן מימון ) בספרו "מורה נבוכים", חלק ראשון, פרק ב' .

רושם הרמב"ם שאדם אחד הקשה עליו את הקושיה הבאה : מפשוטו של מקרא נראה שהכוונה הייתה שהאדם יהיה כשאר בעלי החיים ללא שכל וללא מחשבה ולא יבחין בין טוב לרע. וכאשר הוא המרה את פי האל (חטא האדם הראשון,חווה והנחש) גרם לו החטא להבחין בין הטוב והרע ולקבל את השלמות הכי גדולה שיש לאדם כביכול, איך זה ייתכן שהעונש הוא בעצם שכר ?

עונה הרמב"ם : "בדוק בישוב הדעת והתבונן" – הרי אין הדבר כמו שחשבת ברעיון שצץ בראשונה אלא כך :
השכל, שאותו השפיע הקב"ה על האדם והיא שלמותו האחרונה היה לאדם קודם החטא. ולכן נאמר עליו שהוא ב"צלם אלוקים ודמותו" (ראה פרק א' שם). ולכן גם פנה אליו הקב"ה בדיבור וציווה עליו לא לאכול מעץ הדעת ולאכול מהאחרים ואת החיות האחרות לא ציווה כי אין להם שכל. והשכל של האדם לפני החטא היה שלם וגמור.

לפני החטא האדם היה במצבו השלם והגמור ולכן נאמר על אודותיו : "ותחסרהו מעט מאלוהים" (תהילים ח, ו' ), הוא לא עסק בטוב ורע ( המפורסמות ) הוא לא השיג אפילו את המפורסם שבמפורסמות – חשיפת הערוה, דבר זה לא היה מגונה בעיניו. האדם הראשון לפני החטא היה במצב של אמת ושקר (נכון או לא נכון ). אך לאחר שהמרה את פי האל ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים , כפי שאמר : "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" ( בראשית ג', ו' ) , נענש בכך שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית של אמת ושקר והוא התחיל להבחין ולעסוק בדעות ולא באמת ובשקר. האדם נשתקע בציון הדברים כמגונים או כ-יפים. אותה שעה ידע את ערכו של מה שאבד לו ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיע , לכן נאמר : "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" (בראשית ג' ,ה' ) ולא נאמר : "יודעי שקר ואמת" או "משיגי שקר ואמת" .

לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, יש רק שקר ואמת !

"לכן גם נאמר " ותפקחנה עיני שנייהם וידעו כי ערומים הם" (בראשית ג', ז') נאמר "וידעו" ולא "ויראו" כי הם ראו גם לפני זה ,אבל עכשיו דרגתם ירדה והם החלו לראות טוב ורע והאמת והשקר נעלם מהם. 

גם רואים פה איך הקב"ה העניש את האדם הראשון מידה כנגד מידה שכן הותר לאדם ליהנות מן המנוחה ,השלוה והמעדנים וכאשר נתאווה והלך אחר הנאותיו ודמיונתיו, כמו שנאמר ואכל מה שנאסר עליו לאכלו , מנע אותו הקב"ה מן הכל עד שנאלץ לאכול את הפחותים שבמאכלים, אשר קודם לכן לא היו לו למזון כלל וגם זה לאחר עמל ויגיעה : "בזעת אפך תאכל לחם" ,"וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבוד את האדמה " וכו'. האדם השווה לבהמות במזונותיו וברוב מצביו, כמו שאמר : "ואכלת את עשב השדה" .

"השבח לבעל הרצון אשר תכליתו וחכמתו לא יושגו" .

מתוך פירושו של מיכאל שוורץ ל"מורה נבוכים" וגם עם קצת הסברים שלי ולכן אין לראות במאמר זה כאילו כתבו הרמב"ם ואם ימצאו טעויות בו כמובן שזה טעות שלי (הכותב של הפוסט) ולא של הנ"ל חלילה .  

כיבוש הכעס והיצר

מעשה ברב גדול אחד שנפלו לו תפלין יקרות בירושה מאביו הגדול, חסידים עשירים רצו לקנותם בכסף מלא, והוא למרות מצבו הכלכלי הקשה והדחוק, לא רצה לשמוע ולא חשב על מכירת התפילין.
אשתו הרבנית הפצירה בו שימכור התפלין לצורך פרנסתם, כי היו לו תפלין אחרות להתפלל בהן, אך הוא עמד על דעתו וסירב למוכרן.
שנה אחת לא היו אתרוגים בנמצא, והגיע פרוס חג הסוכות, והנה איש בא ובידו אתרוג יפה ומהודר מאד, ודרש בעדו סכום גדול, אז נאלץ רבי יחיאל מיכל למכור התפלין של אביו, בסכום נכבד, וקנה את האתרוג בשמחה רבה.
כשנודע הדבר לאשתו כעסה עליו מאד ואמרה לו, כשכל המשפחה רעבים ללחם לא הסכמת למכור את התפילין, עתה בשביל אתרוג מכרת את התפלין היקרות? ברוב כעסה לקחה את האתרוג ובחמת זעם נשכה אותו במקום הפיטם, ונפסל.
הרב לא הוציא הגה מפיו, ואפילו סימן של כעס וקפידה לא הראה, רק אמר לפני המקום (הקב"ה), רבונו של עולם, תפלין מהודרות כבר אין לי, ואתרוג כשר גם כן אין לי, הריני מקבל את גזירתך באהבה, לידי כעס לא אבוא, ואת שלום הבית לא אפר.
בליל חג הסוכות נראה אליו אביו הצדיק בחלום, וגילה לו, שהמעשה האחרון שכבש את יצרו ולא הקפיד, עשה רושם כביר בשמים, ומכאן ולהבא יושפע עליו שפע רב בפרנסה טובה, ולא יחסר לו כל טוב.

ספר פניני יוסף

צדיק ורע לו ,רשע וטוב לו

כידוע הקב"ה מודיע לנו בתורתו הקדושה שהנה הוא נותן בפנינו את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות, והוא ממליץ לנו : "ובחרת בחיים".

אך משום מה אנו רואים בעולם תופעה מאוד מוזרה לכאורה, צדיקים שרע להם, למרות שהם בחרו בחיים ורשעים שבחרו במוות –
טוב להם. הם אינם שומרים תורה מצוות ויש להם הכל. ואתה שואל את עצמך , איך זה יכול להיות הרי הוא בחר במוות, ואם הכוונה היא לא למוות במובן הפשוט אז לפחות הוא צריך לסבול וזה הכוונה במוות. אבל טוב לו, יותר מלצדיקים!

אומרת הגמרא בתענית מה פירוש הפסוק : "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" ? עונה הגמרא שזוהי התשובה לאחת השאלות היותר מרכזיות שאנשים שואלים ושאנחנו העלינו בפוסט זה.
כידוע ש-"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", הכוונה היא שאין אדם שאינו חוטא לפעמים ואפילו אם הוא צדיק ענק (כידוע שהצדיקים הגדולים אינם חוטאים בחטאים השפלים של ההדיוטות אלה בחטאים בהתאם לרמתם הרוחנית). ועוד ידוע שהקב"ה צדיק וישר הוא וגם אינו לוקח שוחד מצוות על עבירות. על פי שני הדברים האלה אנו מבינים שכל צדיק צריך לקבל את העונש על חטאיו. בהתאם לכך גם לרשע הכי גדול יש פה ושם מעשים טובים. איזה מצווה כאן ומצווה שם ,איזה מעשה טוב של גמילות חסדים או צדקה ובכן גם על זה צריך לשלם לו את שכרו.

עכשיו אנו מבינים את התשובה לשאלתינו : הקב"ה משלם לרשע ,אל פניו , להאבידו. הכוונה היא שאת השכר שמגיע לו מקבל הרשע בעולם הזה, ולמה כדי להאבידו בעולם הבא. ומאותה הסיבה הצדיק מקבל יסורין וקשיים בעולם הזה על מנת שיבוא לעולם הבא זך וטהור מחטאים ויקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר.

ונביא משל נחמד על העניין :

בארץ רחוקה הייתה ממלכה ובה שלט מלך. כל עבדי המלך היו נאמנים למלך ואהבו אותו מאוד. יום אחד אחד השרים של המלך החליט למרוד במלכות ועשה מעשה נוראי. לאחר שנודע הדבר למלך החליט המלך שאת אותו שר הוא רוצה להרוג במיתה משונה. הוא התעייץ עם יועצי המלכות והגיע לפיתרון המושלם. המלך ציווה את עבדיו שיבנו בית ענקי באמצע העיר המרכזית של הממלכה ובבית זה יהיה מכל טוב שיש. ספות מעור, טלוויזיות , פסלים יקרים, עמודי שיש, כלי כסף וזהב וכו'. הבית הכי חלומי שיש.רק שני דברים יהיו חסרים בבית הזה : שתייה ומאכל. אה, ועוד פרט קטן : הבית צריך להיות שקוף בכדי שכל אנשי העיר והממלכה יוכלו לראות את האיש מת ברעב במקום הכי חלומי שיש.

ביום הראשון האדם ישב בנוח על הכורסאות שבסלון וצפה בטלוויזיה, שיחק במחשב, התאמן בחדר כושר וכו'. לאחר כמה זמן הוא נהיה רעב וחיפש אוכל. אך למרבה הפלא הוא לא מוצא. למחרת הוא כבר היה תשוש ושכב על הכורסא ולא זז. לאחר כמה ימים הוא כבר החל ממש להשתגע!

באותו זמן שהשר מתענה בבית החלומי הגיע תייר לממלכה ושמע על המקרה המיוחד הזה. הוא החליט שהוא רוצה להתבונן בזה.
הוא עצר מונית וביקש מהנהג להגיע למרכז העיר. לפני שהגיע התייר למקום השר שכבר תלש שערות מראשו מרב רעב החליט לעשות מעשה, מה עשה : חתך חתיכה מבשרו, בישלה והחל לאכול. לאחר כמה דקות מגיע התייר ורואה את השר יושב בבית מפואר לאין שיעור ואוכל חתיכת בשר די נאה. "מה זה ?! על מה כל הרעש שאתם מרעיבים את האדם,הוא אוכל! " החל אותו תייר לצעוק.
אחד האנשים שהיא לידו באותה התקהלות פנה אליו ואמר לו : "טיפש ! את בשרו הוא אוכל. את בשרו! " .

ובכן, על פי משל זה אפשר להבין שאנחנו התיירים לא מכירים את התמונה בשלמותה ואל לנו לקבוע בשכלנו המצומצם מה נראה לנו טוב או לא. דבר שני כשאתה רואה רשע שטוב לו , אל תשאל את עצמך שאלות , ואתה יודע למה : "כי את בשרו הוא אוכל". את כל הטוב שלו הוא אוכל בעולם הזה ולעומתו הצדיק מקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר בעולם הבא.

עוד עניין, על האדם לבדוק מה הוא באמת הטוב בעולם הזה? מהי המהות שלנו? האם אוטו טוב, בית גדול, מאכלים מכל טוב ואתם תשלימו לבד את הרשימה החומרית הזאת, האם זה הטוב האמיתי שאליו אנחנו שואפים ? דברים כמו שאומר הרמח"ל במסילת ישרים : "שטובתם אינה טובה, ורעתם רעה". דברים המתכלים ותמיד אתה רוצה עוד. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואם בכל זאת עדיין אנחנו רואים בדברים אלה כטובה ואיך יכול שהרשע מקבל אותם אז "טיפשים אנחנו, כי את בשרו הוא אוכל" !