שמע ישראל

" וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא "

נשאלת השאלה : איפה היה משה ולאן הוא הלך ? הלא הוא היה לפני כל ישראל אז מה פירוש "וילך" ?
למה לא נכתב בפסוק זה כמו בהרבה פסוקים אחרים : "ויאמר משה" , "וידבר משה" ?

אלא מלמדת אותנו התורה הקדושה שאין שלטון ביום המוות , והיא מראה לנו את זה ממשה רבנו עליו השלום שהיה רבן של כל ישראל ואבי הנביאים וכשהגיע יום פטירתו אומרים לו " וילך " . עוד מובן הדבר מזה שאומר משה רבנו עליו השלום " לא אוכל עוד לצאת ולבוא " והרי כתוב לנו " לא כהתה עינו ולא נס לחה ולא תשש כוחו " ?  אלא מרמז לך הכתוב שכשמגיע זמנו של אדם להיפטר מן העולם לא ממתינים ואין לו שליטה ( " לא אוכל עוד לצאת ולבוא " – אני לא שולט בזה יותר ) .  
ולפני יום הכיפורים (שבת תשובה) זה מראה לנו מוסר מאוד גדול, כי מה אנחנו ומה חיינו  ? אל ליצר הרע לפתות אותנו שהעולם הוא הפקר או טבע.ואל לנו להגיד כאותם הטיפשים האומרים " מי הלך ובא ומי ראה שיש עולם אחר "  ? כי כשמגיעה שעת גסיסתו של אדם כבר הוא מודה ומתחרט מהמראות המשונים שהוא רואה ומהסבל הנורא שהוא סובל. ועל זה אומר לנו הושע הנביא : "קחו עימכם דברים ושובו אל ה' " . הכוונה היא לשוב בתשובה ועל אחת כמה וכמה כשיום הכיפורים עומד בפתח ואין יודע האדם מה יהיה דינו עליו לשוב בתשובה בכדי שלא תאבד נשמתו חלילה.  ( אהבת חיים ).

עוד רעיון הוא שהמילה " וילך " עצמה מרמזת לנו על חזרה בתשובה בימים הללו :
" ו " – 6 ימי חול בין ראש השנה ליום הכיפורים .
" י " – 10 ימי תשובה.
" ל " – 30 יום של חודש אלול .
" ך " – 20 יום מראש השנה עד הושענא רבא בחודש תשרי.   ( כסא רחמים ).

לסיכום , כל אדם מגיעה שעתו ועל האדם להזכיר את המציאות הזאת ליצר הרע שמנסה להשכיח מהאדם שעליו לתת את הדין בסופו של דבר  ולכן על כל אחד ואחד מאיתנו לזעוק לקב"ה בימים הללו שירחם עלינו ויחתמנו לחיים טובים ולשלום על מנת לעבוד אותו ולקדש שם שמים ולהחזיר אנשים אל דרך ה' . כמו שאנו מוסיפים בכל יום מעשרת ימי תשובה בתפילת שמונה עשרה :
" זכרנו לחיים , מלך חפת בחיים , למענך אלוקים חיים " – הקב"ה חפת בחיים ולכן זכור אותנו לחיים אבל בשביל מה תעשה זאת : למענך ! כדי שנוכל לעבוד אותך, לקדש שם שמים,לעשות גמילות חסדים להגדיל תורה ולהאדירה.

 ועלינו לדעת ש : " יפה שעה אחת של מצוות ומעשים טובים בעולם הזה יותר מכל חיי העולם הבא "
ונחתם לחיים טובים ולשלום בעז"ה .

שבת שלום.

" מי האיש החפץ חיים? אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע " (תהילים יד' , יג' ).

מודיע לנו דוד המלך ע"ה בתהילים שהאיש החפץ בחיים (לעולם הבא) ואוהב ימים לראות טוב (בעולם הזה) בוודאי צריך לשמור על לשונו מלדבר לשון הרע, רכילות וכדו' .
-כידוע לשון הרע זהו אחד הנושאים היותר מורכבים מבחינת ריבוי ההלכות שבו ובכלל מבחינת התימרון שאנו צריכים במהלך חיינו לעשות על מנת להימנע מדיבורי לשון הרע או משמיעתם. ולכן לא פוסט זה ולא כל הפוסטים שירשמו באתר על הנושא הנ"ל יקיפו את כולו, ועל מנת להבין את הלכות לשון הרע על בוריים יש לפנות לספרות המתאימה בהלכה ולקבוע שיעור קבוע (מומלץ יומי) ללימוד ההלכות הללו.

הקדמה להלכות לשון הרע :
כאשר אנו מתבוננים בתוצאות דיבורינו, אנו נוכחים לדעת שהם אלו -יותר מכל תכונה אנושית אחרת- המגדירים את אישיותנו.
מה שאנו אומרים והאופן שבו נאמרים דברינו, עונים על השאלה "מי אנו?" אדם נרגז לדוג' יזוהה על פי ביטויי כעס (כמובן שעוד דברים יכולים להעיד על כעס אך הדיבור יותר מכל). מאידך אדם נעים ומתחשב מזוהה על פי דבריו הנעימים והמתחשבים.

על פי המהר"ל, ברא ה' את הלשון כך שהיא תשקף את תפקידה, דהיינו חשיפת העצמיות הנסתרת- מחשבותיו של האדם, רעיונותיו ואישיותו. ולכן היא לרוב אינה נראית אך היא נשמעת. באמצעות המילים הלשון לוקחת את פנימיותו של האדם ומעלה אותם אל פני השטח.
המילים מגלות את צלם האלוקים שבאדם או מאפילות עליו, משפיעות על חיינו בכל התחומים, משפיעות על הערכת האדם על עצמו ועל הערכת הסביבה אליו, המילים הם ראי לנשמת האדם, המילים מעצבות את השקפת עולמם של הילדים שהם כמובן הדור של מחר וכו'.

– חשוב מאוד לדעת שהלשון יכולה להיות חיובית ביותר אך גם הנזק שהיא יכולה לגרום לאדם ולסובבים אותו הוא נוראי אם לא יידע האדם להשתמש בתבונה בכלי הזה.

לטובה– מילים טובות ונעימות מעידות על ענוה, רצון להימנע ממריבות, הכרת צלם האדם שבזולת, טוב ואהבת ישראל, דיבור נכון באופן אוטומטי משפר לחלוטין את חיי האדם והסובבים אותו, דברי עידוד יכולים להפיג יאוש אפילו הקשה ביותר, הפה בשימוש נכון יכול לאפשר לאדם להאציל את הקדושה האלוקית מן השמים לארץ ועוד המון טובות.

לרעה– משום שלכח הדיבור יש כח עצום, כח שעולמות תלויים בו, שימוש לא נכון בו בראש ובראשונה מרחיק את האדם מבוראו משום ששום אב אינו יכול ליצור קשר קרוב ואוהב עם מי שמפגין בוז וזלזול כלפי ילדיו, דיבור לא נכון יכול לגרום לאדם לאבד את מקום עבודתו, להרוס חיי נישואין, ליצור מחלוקות בין ידידים, פגיעה במוניטין ועוד רעות רבות שיכלה הזמן ולא נספיק לכתוב את כולם. מבחינת היהדות לשון הרע זה מה שהחריב את בית המקדש השני (שנאת חינם הנובעת ממילים כמובן), לשון הרע גורם פירוד לעם ישראל, מילים לא נכונות הם גורם לאיבוד זכויות התורה והמצוות של האדם וכו'.

– על פי הנ"ל אפשר להבין שיש ללמוד איך להשתמש בכח הדיבור שלנו ולא להיות כעיוורים באפילה בתחום שהוא אולי הכי משפיע על חיינו מכל הבחינות.

-הלכות שמירת הלשון הן הכוונתיו המעשיות של הקב"ה ( בורא העולם אשר הוא ברא והוא המדריך ) כיצד להשתמש ביכולת המגדירה את מהותנו. הן מורות לנו כיצד להביט על זולתנו, כיצד לדבר אל האחרים ועליהם.

בפוסט זה נציג את ההקדמה לאיסור לשון הרע ולאיסור רכילות :

איסור לשון הרע , הגדרה :
הגדרת לשון הרע היא דיבור בגנותו של אדם או דיבור העלול לגרום נזק לזולת. ( ברור ששניהם יחד גם הם לשון הרע גמור ).
-אם דיבר אדם בגנות חבירו, הרי זה בגדר לשון הרע, אף אם ברור שלא ייגרם נזק על ידי כך לחברו. עצם העיסוק בחסרונותיו של הזולת הוא איסור בפני עצמו.
-סיפור דבר העלול לגרום נזק למישהו – ויהי זה מבחינה כספית, גופנית, נפשית או כל נזק אחר- הוא לשון הרע, גם אם הדברים הנאמרים אינם שליליים.

איסור רכילות, הגדרה :
הפסוק "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא, יט', טז') אוסר את כל אופני לשון הרע, אך המושג "רכיל" מתייחס במיוחד לרכילות שהיא סיפור דברים המרבים שנאה בקרב יהודים. בעוד לשון הרע שיש בו דברי גנאי יכול לגרום למדובר כי יתבזה בעיני אחרים, יכולה הרכילות להזיק ליחסים שבין המדובר לבין אחיו היהודים.
אסור לספר למישהו שפלוני עשה משהו כדי להזיק לו ; דיבר עליו לשון הרע ; אינו מחבב אותו או אינו מעריך אותו, היות ורבים הסיכויים שדברים כאלו יעוררו בלב השומע רגש שלילי כלפי פלוני.

חשוב לציין : שתי ההגדרות הנ"ל הן הגדרות כלליות ומהם נגזרות עוד הלכות רבות בשני הנושאים הללו. כמובן שיש גם היתרים לדיבורים הנ"ל במצבים מסויימים שמוגדרים כתועלת אך גם הם תלויים בתנאים רבים. ושוב נציין כמו שציינו לעיל שמומלץ ביותר להתעמק בנושא הזה ולקבוע שיעורים קבועים לעניין שבלעדיו אף יהודי לא יוכל להתחיל את דרכו בעבודת ה' כמו שצריך ולהגיע לשלמות שלו בעבודת ה'.

הנ"ל נכתב על פי ספר החפץ חיים, השיעור היומי. ( על יסוד ספר חפץ חיים וספר שמירת הלשון של מרן החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצוק"ל ).

שבוע טוב לכל עם ישראל ושנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.
 

מהות הפרוזבול – בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים.

כתיבת פרוזבול

מהו "פרוזבול"? בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים בין איש לחבירו נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים. (היום מצות שמיטת כספים אינה נוהגת אלא מתקנת חכמים, ואף על פי כן צריך לעשות פרוזבול).
לכל המעוניין בכתיבת פרוזבול קודם סיום שנת השמיטה, ניתן להרשם באתר.
המעוניין ירשום את שמו, ובזה הוא מייפה את כחם של רבני האתר לכתוב לו פרוזבול (ניתן לרשום את שמכם בתגובות).

 האפשרות להרשם לפרוזבול דרך האתר הסתיימה, שנה טובה!

מעשה ברב גדול אחד שנפלו לו תפלין יקרות בירושה מאביו הגדול, חסידים עשירים רצו לקנותם בכסף מלא, והוא למרות מצבו הכלכלי הקשה והדחוק, לא רצה לשמוע ולא חשב על מכירת התפילין.
אשתו הרבנית הפצירה בו שימכור התפלין לצורך פרנסתם, כי היו לו תפלין אחרות להתפלל בהן, אך הוא עמד על דעתו וסירב למוכרן.
שנה אחת לא היו אתרוגים בנמצא, והגיע פרוס חג הסוכות, והנה איש בא ובידו אתרוג יפה ומהודר מאד, ודרש בעדו סכום גדול, אז נאלץ רבי יחיאל מיכל למכור התפלין של אביו, בסכום נכבד, וקנה את האתרוג בשמחה רבה.
כשנודע הדבר לאשתו כעסה עליו מאד ואמרה לו, כשכל המשפחה רעבים ללחם לא הסכמת למכור את התפילין, עתה בשביל אתרוג מכרת את התפלין היקרות? ברוב כעסה לקחה את האתרוג ובחמת זעם נשכה אותו במקום הפיטם, ונפסל.
הרב לא הוציא הגה מפיו, ואפילו סימן של כעס וקפידה לא הראה, רק אמר לפני המקום (הקב"ה), רבונו של עולם, תפלין מהודרות כבר אין לי, ואתרוג כשר גם כן אין לי, הריני מקבל את גזירתך באהבה, לידי כעס לא אבוא, ואת שלום הבית לא אפר.
בליל חג הסוכות נראה אליו אביו הצדיק בחלום, וגילה לו, שהמעשה האחרון שכבש את יצרו ולא הקפיד, עשה רושם כביר בשמים, ומכאן ולהבא יושפע עליו שפע רב בפרנסה טובה, ולא יחסר לו כל טוב.

ספר פניני יוסף

בנוהג שבעולם, אדם שנתבע לדין, דואג לפני כן לעורך דין שייצג אותו לפני השופט, ומשתדל בכל האמצעים האפשריים לזכות את עצמו מלפני זמן המשפט, ואם יהיה עורך הדין ממולח ומתוחכם, יוכל להוציא אותו זכאי בדינו, גם אם בפועל עשה את העבירה המיוחסת לו.
אך כל זה בעולם הזה, אך בבית דין של מעלה, אין משוא פנים ולא מקח שוחד, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ואילולא תורה ומצות ומעשים טובים אין ביכלתו לעמוד בדין.

מעשה בעורך דין ממולח, אשר שמו יצא לפניו בפקחותו ומומחיותו, והנה נזדמן לו לייצג רוצח שיצא דינו בבית המשפט למאסר עולם, וכעת ערער בבית המשפט לערעורים על פסק הדין, נטל עורך הדין את התיק לידיו, ועבר עליו בעיון נמרץ, ולאחר כמה ימים הזמין תאריך בבית המשפט לצורך הגשת הערעור.
בהגיע תאריך הדיון, התחיל עורך הדין להרצות את טענותיו לפני השופטים, בטוב טעם ודעת, במשך כשעתיים תמימות, מקשה על העדים מכאן ומשם, סותר דבריהם מניה וביה, ומוכיח חולשת הראיות. לאחר כשעתיים נתעייפו השופטים, והכריזו על הפסקה של כרבע שעה, לאחר מכן יחזרו לאולם המשפט לשמוע את המשך טענותיו של עורך הדין.

לכשיצאו מן האולם, פנה עורך הדין אל מרשו, ושאל אותו, האם נתרשמת מהטענות והפירכות שהרצתי בפני השופטים? האמן לי – ענה לו הרוצח – שכל כך היית משכנע בדבריך, עד כי אני בעצמי מטיל ספק האם באמת רצחתי את אותו אדם…

כל זה יתכן בעולם הזה, שהשופטים – בשר ודם הם, ויכולים לבא לכלל טעות, אבל בעולם הבא, אין דבר נסתר מעיני כבודו, ומי יוכל לטעון ביום המשפט לא עשיתי דבר פלוני, הרי בשמים יראו לו מעשה העבירה מול פניו, ולא יוכל להכחיש.

מתוך ספר פניני יוסף.

מי שקרא את הפוסט שמדבר על מהות המוסר כנראה כבר יודע שהמוסר ביהדות הוא דבר מאוד חשוב שבלעדיו ההתקדמות במעלות התורה היא כמעט ובלתי אפשרית.

-משום כך החלטנו באתר לרחיב את הדיבור בעניין המוסר ולהביא קטעי מוסר חשובים מהספרים השונים.

את הפוסט הנוכחי נפתח עם הספר הידוע והמפורסם של הרמח"ל – מסילת ישרים ונתעסק עם חובת האדם בעולמו (פרק א').
שמו המלא של הרמח"ל הוא רבי משה חיים לוצאטו וספרו מסילת ישרים הוא אחד מספרי המוסר היותר ידועים שקיימים ונכתוב חלק קטן  מההקדמה לספר : "אמר המחבר : החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פירסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשיכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת…..התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל ליבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. "

ונתחיל בעניין הראשון שנידון בספר והוא באור כלל חובת האדם בעולמו :

באור כלל חובת האדם בעולמו :
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה (השלמה) הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו " .
אומר לנו הרמח"ל שהאדם לפני שהוא מתחיל לפעול בחייו חייב להבין מה היא מטרתו בחיים ולכוון את כל פעולותיו למען המטרה הזאת.
המטרה היא מה שאמרו לנו חז"ל : שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא שנברא לשם כך אך הדרך בכדי להגיע אל מחוז חפצנו הוא העולם הזה.
האמצעים שבעזרתם האדם מגיע אל התכלית לעיל הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. וכמובן שמקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. ולכן האדם הונח קודם כל בעולם הזה. "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

וכשתעמיק עוד בדבר, תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך והוא מה שאמר דוד המלך : "ואני קרבת אלוהים לי טוב" (תהילים, עג', כח'). כי רק זהו הטוב וכל שאר הטוב שאתה יכול לחשוב אליו אינו אלא "הבל ושווא נתעה". ובשביל להגיע לשלמות הזאת על האדם לעמול תחילה במעשים שתולדותם זה הדבקות בבורא והם המצוות.

אך הקב"ה שם את האדם במקום שמרחיק את האדם מהבורא ע"י התאוות החומריות שאם האדם ימשך אחריהן הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. והנה נמצא, שהאדם נמצא ממש בתוך מלחמה. ושכל ענייני העולם הזה (טובים או רעים) הם נסיונות לאדם. אך אם ינצח האדם במלחמה הזאת הוא יהיה האדם השלם ויזכה לידבק בבורא. "וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו- כן ישיגהו וישמח בו".

ממשיך הרמח"ל ואומר שאם נעמיק עוד בעניין נראה שכל העולם נברא לשימוש האדם והאדם על פי פעולותיו יכול לקלקל את העולם ומצד שני לגרום לעולם להתעלות. וההיגיון הוא פשוט כי מטרת העולם לשמש את האדם ומטרת האדם היא להתקרב לבורא נמצא שאם האדם לא מקיים את מטרתו הוא גורם לעולם לא לקיים את מטרתו ומקלקלו בכך.

"כללו של דבר: מצב האדם בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו".

וגם אם תסתכל בעולם הזה תבין שלא יתכן שתכלית האדם היא בשביל זה העולם. "כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? "
ימינו כצל עובר, וגם הם רובם בצער ומכאובים וטרדות ולבסוף- המוות. נרחיב : אדם שם לב שרוב חייו וחיי הסובבים אותו הם בעיקר צער וטרדות : אם בחולי הגוף, מחסור בפרנסה שמביא לעומס חובות, עושר שהלא מרבה נכסים מרבה דאגה, הקנאה באחר, השעמום, התאווה בדיוק לדבר שאין לך, פחד אודות העתיד, פחד מהמצב המדיני, תאוות הכבוד (פגעו בי, עשו לי ) , צער גידול בנים, ימי זקנה שבהם אדם מרגיש שהוא נעשה טפל וחסר תועלת ולבסוף הוא נדחה לקרן זווית, ואח"כ בזקנותו לרוב הוא עוסק ברפואים וברפואות, ולבסוף המוות.
האם באמת חיי האדם הם לחיים של שמחה ועצב, צער ועונג, עליות ומורדות, אך רובם זה לצער ולכאב לב. מה זה ועל מה זה ?
"אחד מיני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית" וגם אותו אחד מאלף בסוף עובר מן העולם וגם הוא מרגיש חסר רוב ימי חייו בדבר אשר הוא אינו מבין מהו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". וזה פשוט שאת המשהו החסר אי אפשר למלא בעזרת העולם הזה כי אותו חיסרון הוא חסרון הנשמה אשר צמאה וזועקת לחזור למקומה הטבעי וכמובן שענייני העולם הזה לא יספקו אותה כי היא מן העליונים.

ועכשיו אנו מבינים מיד עד כמה מצבנו חמור ללא מצוות ואם לא נדקדק בהן. כי הם היחידות שמביאות אותנו לשלימות האמיתית. "וכפי כח האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו, וכפי כח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם…". הכוונה היא שעד כמה שנשקיע במצוות ונדקדק שהן ולא נפתשר ולא נתבייש ונלך עד הסוף עם הרצון של הבורא כך התכלית שנגיע אליה תהיה יותר מושלמת.

נמצא : עיקר מציאות האגם בעולם הזההוא לקקים מצוות (מצוות עש ולהישמר מהלא תעשה), עבודה (חסידות-לפנים משרות הדין וזה נובע מהאהבה לבורא), עמידה בניסיון (הן בנוגע לקיום מצוות והן בהתייחסות נכונה לכל המצבים שהעולם מזמן לאדם).

הנאות העולם אין ראוי שיהיו לאדם אלא לעזר ולסיוע בלבד, כדי שיהיה לאדם נחת רוח וישוב הדעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה המוטלת עליו. וידע האדם שכל פעולה מהקטנה ביותר עד לגדולה ביותר צריכה להיות מכוונת אל התכלית שהיא להתקרב לבורא יתברך שמו ולשבור את כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו.
כל מה שיוכל לחשוב האדם שהוא אמצעי לקירבה הזאת- שירדוף אחריו ויאחוז בו ולא ירפה וכל מה שיכול אדם לחשוב שהוא מניעה מהקירבה הזאת יברח ממנו בכורח מן האש!

לאחר שהרמח"ל ביאר לאדם מה היא החובה שלו בעולמו הוא מתחיל לבאר את ההתקדמות של האדם לעבר העבודה האמיתית ומסדר את ספרו על פי ברייתא של רבי פנחס בן יאיר : תורה מביאה לידי זהירות, זהירות לזריזות, זריזות לנקיות, נקיות לפרישות, פרישות לטהרה, טהרה לחסידות, חסידות לענוה, ענוה ליראת חטא, יראת חטא לקדושה. בעז"ה נרחיב על מידות אלה בפוסטים הבאים הקשורים לנושא.
(בכתיבת פוסט זה נעזרתי בספר מסילת ישרים עצמו ובביאור שלו עפ"י ר' אליהו רוט בספרו מסילת ישרים המבואר).

המשך שבוע טוב ושנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים !

בפרשת השבוע שתבוא עלינו לטובה, פרשת ניצבים, הפרשה שקוראים לפני ראש השנה רשום : "..והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך…".
קראתי פירוש נחמד על הכתוב הנ"ל :

ישנם אנשים כאלה מלעיגים על אותם האנשים שמסתירים את עצמם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא מבקרים בקולנוע ובבתי התאטרון ושאינם רוצים לראות מה מתרחש בעולם כגון בניינים חדשים, גינות ופרדסים ואיך שמתרחצים על שפת הים , בנים ובנות יחדיו (לא עלינו,צריך להתרחק מזה מאוד מאוד), ושלא רואים טלוויזיה ובגדול לא "עושים חיים". ואותם המלעיגים אומרים : בודאי אלו שמסתגרים ואינם יודעים מה הולך בחוץ, חוטאים הם כי הגבורה לא נמצאת במחבוא, אלא הגבורה היא שהאדם יצא לעולם ויראה את הכל ויתגבר על התאוות שלו ורק כך הוא יזכה לקנות את השלמות.

אז שידעו כל המלעיגים באשר הם שעל פי רוב ההלעגות הנ"ל הינן התפרקות רוחנית של האדם משום שרבים אינם יכולים לעמוד בניסיון וזה ידוע מראש ומתחילה, וכל האומרים שהם יצאו לאוויר העולם לקצת טלוויזיה קצת טיול קצת ים וכו' שידעו שזאת היא הדרך לסכנה , ואל לאדם להעמיד את עצמו בניסיון, מעבר לזה שבזמן הזה הוא עושה ביטול תורה גדול ובכך מראה ששכר הלימוד מבוזה בעיניו. ואם בכל זאת אינו יכול ללמוד תורה הרבה לפחות שלא יחטא ויעשה חשבון נפש עם עצמו בזמן הזה. רק לא לחטוא.

ועל זה תיקנו אנשי הכנסת הגדולה לומר כל יום "לא תביא אותנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". ואדם אשר עבר ונכשל יחזור מהר כי כבר אמרו חז"ל שבעל תשובה דומה לקטן שנולד בלי פגם. ורמז לכך אפשר למצוא בתקיעות השופר : תשר"ת (תקיעה,שברים,תרועה,תקיעה):

 תקיעה- קול פשט ללא פגם- כמו הנשמה בתחילתה, שאינה פגומה.
שברים- קולות מופסקים (שבורים)- בעוונתיו נעשתה הנשמה שבורה.
תרועה- זהו התיקון של אדם זה, שיצעק צעקה גדולה ויתחרט ויחרד וירעד , כמו התרועה שהיא קולות רועדים.
תקיעה- ושוב קול פשוט וחלק המציין שהנשמה חזרה לשלמותה והיא שוב ללא פגם. 

וכבר ידוע ומפורסם שקול השופר מעורר ליבו של האדם לתשובה כמו שכתוב : " אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו " ? (עמוס, ג' ).
( אהבת חיים, פרשת נצבים )

עוד רשום בשערי תשובה דף כט:
"הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, שתים רעות יש בדבר הרע הזה : האחד כי כל המרבה דברים מביא חטא והשני כי הוא בטל מדברי תורה"  . וזוהי דרך מאוד רעה כי איך לא זוכר אדם ואיך הוא לא שם על ליבו כי את הזמן שהוא משחית, יכול הוא להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם בניצול הזמן הזה ( שבו הוא פנוי ממלאכתו ועסקיו ) לדברי תורה ומעשים טובים.
וידע האדם שכל ההולך למקום אשר אסיפתו היא לשחוק זה הוא מושב לצים ועליו אומר הכתוב : ובמושב לצים לא ישב (תהילים, א'), ואחרי הפסוק הזה רשום : "כי אם בתורת ה' חפצו.." . נמצאת למד שמושב לצים מביא לידי ביטול תורה, האור של האדם כי נר מצוה ותורה אור.
ועוד נאמר לגבי מושב לצים ב-חפץ חיים השיעור היומי, על פי ספר שמירת הלשון של החפץ החיים- שגם בעולם הזה באין יסורין על האדם בשביל הליצנות שנאמר : "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"  (ישעיה, כח',כב').  והדרך המסוכנת לליצנות היא על דרך המקרה שהרבה נופלים בה. ולא רק שלהתלוצץ עם הליצנים אסור אלא גם לשבת בחברתם אסור כמו שאמרנו לעיל וכמו שנאמר באבות דרבי נתן בפרק ג' : "המדבק עצמו לעוברי עבירה, אף על פי שאינו עושה כמעשיהם הוא מקבל פורענות כיוצא בהם".  ושנאמר : "אוי לרשע ואוי לשכנו" שדומה לאדם הנכנס לחנות של בורסקי ( מעבד עורות ), אף על פי שלא עיבד בעצמו הריח נדבק בו וממשיך איתו. אלא צריך אדם לשבת במושב של תורה.וכבר ידוע ומפורסם שזהו אחד מארבעת הכיתות שאינם מקבלים פני שכינה, חשמ"ל – ל=ליצנים.  
וכמו אמרנו למעלה שהאדם אשר לא שת ליבו לעסק התורה בשעותיו הבטלות שלא יאבד ויחטא בשעות האלה אלה יחשוב מאין הוא בא, לאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ויחפש בדרכיו וישתדל לקנות מעלות הנפש ולהתקרב אל ה' יתברך.

ולסיכום, ידע האדם שימי חיינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעופה- כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. אך לא עליך המלאכה לגמור ובכל זאת אין רשאי אתה להיבטל ממנה- בשמים לא ישאלו אותך למה לא היית רש"י,רמב"ם,האר"י הקדוש,דוד המלך, שלמה המלך, שמואל הנביא או משה רבינו אלא למה לא היית אתה, למה לא היית מה שהיית יכול להיות ? ובפרט לפני יום הדין הגדול והנורא שאין לאדם לא פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ישתדל בימים האלה כמה שפחות לבזבז זמנו על דברי הבל ושטות וכמה שיותר להתקרב לבורא ולנסות להטות את הכף לזכות ולחיים טובים.

ובעזרת ה' נזכה כולנו לשנת תשס"ט ש- תהיה שנת סימן טוב ותגיע הגאולה השלמה והאמיתית במהרה בימינו, אמן !

כידוע הקב"ה מודיע לנו בתורתו הקדושה שהנה הוא נותן בפנינו את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות, והוא ממליץ לנו : "ובחרת בחיים".

אך משום מה אנו רואים בעולם תופעה מאוד מוזרה לכאורה, צדיקים שרע להם, למרות שהם בחרו בחיים ורשעים שבחרו במוות –
טוב להם. הם אינם שומרים תורה מצוות ויש להם הכל. ואתה שואל את עצמך , איך זה יכול להיות הרי הוא בחר במוות, ואם הכוונה היא לא למוות במובן הפשוט אז לפחות הוא צריך לסבול וזה הכוונה במוות. אבל טוב לו, יותר מלצדיקים!

אומרת הגמרא בתענית מה פירוש הפסוק : "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" ? עונה הגמרא שזוהי התשובה לאחת השאלות היותר מרכזיות שאנשים שואלים ושאנחנו העלינו בפוסט זה.
כידוע ש-"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", הכוונה היא שאין אדם שאינו חוטא לפעמים ואפילו אם הוא צדיק ענק (כידוע שהצדיקים הגדולים אינם חוטאים בחטאים השפלים של ההדיוטות אלה בחטאים בהתאם לרמתם הרוחנית). ועוד ידוע שהקב"ה צדיק וישר הוא וגם אינו לוקח שוחד מצוות על עבירות. על פי שני הדברים האלה אנו מבינים שכל צדיק צריך לקבל את העונש על חטאיו. בהתאם לכך גם לרשע הכי גדול יש פה ושם מעשים טובים. איזה מצווה כאן ומצווה שם ,איזה מעשה טוב של גמילות חסדים או צדקה ובכן גם על זה צריך לשלם לו את שכרו.

עכשיו אנו מבינים את התשובה לשאלתינו : הקב"ה משלם לרשע ,אל פניו , להאבידו. הכוונה היא שאת השכר שמגיע לו מקבל הרשע בעולם הזה, ולמה כדי להאבידו בעולם הבא. ומאותה הסיבה הצדיק מקבל יסורין וקשיים בעולם הזה על מנת שיבוא לעולם הבא זך וטהור מחטאים ויקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר.

ונביא משל נחמד על העניין :

בארץ רחוקה הייתה ממלכה ובה שלט מלך. כל עבדי המלך היו נאמנים למלך ואהבו אותו מאוד. יום אחד אחד השרים של המלך החליט למרוד במלכות ועשה מעשה נוראי. לאחר שנודע הדבר למלך החליט המלך שאת אותו שר הוא רוצה להרוג במיתה משונה. הוא התעייץ עם יועצי המלכות והגיע לפיתרון המושלם. המלך ציווה את עבדיו שיבנו בית ענקי באמצע העיר המרכזית של הממלכה ובבית זה יהיה מכל טוב שיש. ספות מעור, טלוויזיות , פסלים יקרים, עמודי שיש, כלי כסף וזהב וכו'. הבית הכי חלומי שיש.רק שני דברים יהיו חסרים בבית הזה : שתייה ומאכל. אה, ועוד פרט קטן : הבית צריך להיות שקוף בכדי שכל אנשי העיר והממלכה יוכלו לראות את האיש מת ברעב במקום הכי חלומי שיש.

ביום הראשון האדם ישב בנוח על הכורסאות שבסלון וצפה בטלוויזיה, שיחק במחשב, התאמן בחדר כושר וכו'. לאחר כמה זמן הוא נהיה רעב וחיפש אוכל. אך למרבה הפלא הוא לא מוצא. למחרת הוא כבר היה תשוש ושכב על הכורסא ולא זז. לאחר כמה ימים הוא כבר החל ממש להשתגע!

באותו זמן שהשר מתענה בבית החלומי הגיע תייר לממלכה ושמע על המקרה המיוחד הזה. הוא החליט שהוא רוצה להתבונן בזה.
הוא עצר מונית וביקש מהנהג להגיע למרכז העיר. לפני שהגיע התייר למקום השר שכבר תלש שערות מראשו מרב רעב החליט לעשות מעשה, מה עשה : חתך חתיכה מבשרו, בישלה והחל לאכול. לאחר כמה דקות מגיע התייר ורואה את השר יושב בבית מפואר לאין שיעור ואוכל חתיכת בשר די נאה. "מה זה ?! על מה כל הרעש שאתם מרעיבים את האדם,הוא אוכל! " החל אותו תייר לצעוק.
אחד האנשים שהיא לידו באותה התקהלות פנה אליו ואמר לו : "טיפש ! את בשרו הוא אוכל. את בשרו! " .

ובכן, על פי משל זה אפשר להבין שאנחנו התיירים לא מכירים את התמונה בשלמותה ואל לנו לקבוע בשכלנו המצומצם מה נראה לנו טוב או לא. דבר שני כשאתה רואה רשע שטוב לו , אל תשאל את עצמך שאלות , ואתה יודע למה : "כי את בשרו הוא אוכל". את כל הטוב שלו הוא אוכל בעולם הזה ולעומתו הצדיק מקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר בעולם הבא.

עוד עניין, על האדם לבדוק מה הוא באמת הטוב בעולם הזה? מהי המהות שלנו? האם אוטו טוב, בית גדול, מאכלים מכל טוב ואתם תשלימו לבד את הרשימה החומרית הזאת, האם זה הטוב האמיתי שאליו אנחנו שואפים ? דברים כמו שאומר הרמח"ל במסילת ישרים : "שטובתם אינה טובה, ורעתם רעה". דברים המתכלים ותמיד אתה רוצה עוד. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואם בכל זאת עדיין אנחנו רואים בדברים אלה כטובה ואיך יכול שהרשע מקבל אותם אז "טיפשים אנחנו, כי את בשרו הוא אוכל" !

תקופת הסליחות בציבור הספרדי היא 40 יום, החל מראש חודש אלול, אולם ידוע לכל כי ישנם רק עשרת ימי תשובה, אם כך, למה מנהג הסליחות הוא 40 יום?

אדם אחד רכב על סוס במדבר, באמצע הדרך ראה אדם קטוע רגליים, לא עלינו, האדם ריחם על האיש והביא לו דינר זהב.
קטוע הרגליים הודה לאיש אך אמר לו, תראה, אני באמצע המדבר, לא יעזור לי פה הדינר שלך, אולי תקח אותי לעיר?
הסכים האיש והרכיב אותו על הסוס מאחורה, ביקש ממנו הקיטע שיושיב אותו מקדימה ולא מרחוה משום שקשה לו.
הסכים האיש והושיב אותו מקדימה.
באמצע הדרך אמר הקיטע לאדם, קשה לי כשאתה תופס במושכות, אולי תתן לי את המושכות?
היסס האיש אך גם לזה הסכים, כל הדרך הודה הקיטע לאדם על כך שהועיל בטובו להרכיב אותו.
כשהגיעו לעיר, למקום הומה אדם אמר הקיטע לאיש, תרד בבקשה מהסוס שלי, האדם היה המום, הרי הסוס שלו, מה פתאום הוא מבקש ממנו לרדת?
ראה הקיטע שהאיש לא מוכן לרדת והתחיל לצעוק, תראו מה עושה לי הרשע הזה, מנסה לגנוב לי את הסוס.
כל העיר כעסו מאוד, איך מעז אדם לעשות כך לאדם מסכן קטוע רגליים?
לבסוף ירד האדם מהסוס ותבע את הקיטע לדין.
כשהגיעו לפני שופט סיפר כל אחד את הצד שלו, השופט הבין שהאדם צודק אך אמר לו, אני מצטער, אני מאמין לך שאתה צודק אבל הקיטע אחז במושכות, הראיות בעדו.

מה אנו למדים מהמשל הזה?
אם אנו נכנס לתקופת עשרת ימי תשובה שהיצר הרע אוחז במושכות, בין דין של מעלה יוכל להגיד לנו, רבותי, אנו מאמינים לכם שעשיתם תשובה, אך הראיות נגדכם, יצר הרע אוחז במושכות!
לכן ישנם 40 יום, בימים אלו אנו צריכים להחזיר את המושכות לידיים שלנו על מנת שנוכל להכנס כולם לעשרת ימי תשובה כשאנו נקיים וכשהמושכות בידיים שלנו.

 מי יתן ונכתב אנחנו וכל עם ישראל בספר חיים טובים ושלום ואמרו אמן.

שלום לכולם, רציתי לספר לכם משל נחמד לגבי יצר הרע שמסביר לנו את אחד השיטות היותר מתוחכמות של היצר :

שתי מדינות, לאחר שנים של מלחמות ביניהן, החליטו לחתום הסכם שלום ובשל כך הותר מעבר חופשי בין מדינה למדינה.
משום כך הוקם בגבול שבין שתי המדינות מכס. המערכת של המכס הייתה מאוד מאורגנת ומסודרת ומצוידת במירב המכשירים לבדיקה וגילוי ובטובי המוחות בכדי שאיש לא ינסה להעביר דברים לא חוקיים או להבריח משהו.

לאחר כמה חודשים שהמכס עובד טוב ולא נשמעו על בעיות חריגות הגיע לשערי המכס אדם מאוד מוזר. הוא צועד לעבר המכס עם מריצה מלאה! בחול. הוא מגיע למכס ומבקש לעבור לצד השני. כמובן שאנשי המכס חייכו לעברו חיוך משועשע משהו ואמרו לו שאותם אי אפשר לרמות בקלות. "מה את זומם ??!" הם אמרו לו, והוא בשלו : "אני רק רוצה להעביר חול". אנשי המכס באותו רגע לקחו את החול והתחילו לפשפש ולמרבה הפלא הם לא מצאו שום דבר מיוחד, חול רגיל וכשר למהדרין. ובלית ברירה לאחר עיכוב של יותר משעה הם החליטו להתיר לאיש את המעבר למדינה השנייה.

למחרת צועד אותו האיש עם מריצה וחול שבתוכה שוב לעבר המכס. הוא מגיע לעבר המכס ומבקש לעבור. "מה אתה חושב אה ?! שאם אתמול הבאת חול רגיל אז ניפול בפח וניתן לך לעבור ככה חופשי" אומר האחראי על המכס ומסמן לאחד העובדים במקום לבדוק את החול יותר טוב מאתמול. ושוב לאחר שעה שהחול נבדק היטב הדק והדק היטב, בלית ברירה, לאיש מותר לעבור.

ענין זה נמשך עוד כמה שבועות וראש המכס כבר נהיה חשדן. " לא יתכן שהאיש עובר פה כל יום עם מריצה וחול ורוצה להעביר את החול למדינה השנייה " הוא חושב לעצמו. ואז מחליט ראש המכס לברר על עברו של האיש. ולמרבה הפלא לא רק שהוא לא מגלה עליו שום עבר פלילי או משהו שהוא מעיד שהוא משוגע אלא הוא שם לב שהאיש משכיל ואף נחשב אדם די מכובד בקרב הציבור.

לאחר חצי שנה שהאדם מעביר כמעט כל יום את החול שלו במריצה החליטו אנשי הכמס לקנות מכונה מיוחדת שבודקת את החול מבחינה חלקיקית או משהו כזה. ממש מכונה שתבדוק כל גרגיר וגרגיר. כי מי יודע מה יש בחול הזה.
באותו היום הגיע האדם שוב למכס עם מריצה והחול שבה. ואנשי המכס בהתלהבות יתירה של " עכשיו נראה אותך מתחמק מאיתנו " לוקחים את החול לבדיקה ולמרבה הפלא החול רגיל וסטנדרטי לחלוטין. בלית ברירה וכשהייאוש מתחיל לפקוד את אנשי המכס הם שוב מרשים לו לעבור למדינה השנייה.

לאחר כמה שנים אותו ראש מכס כבר פרש לגימלאות ובעודו צועד ברחוב הוא רואה מרחוק את אותו האיש שהעביר חול כבר שנים.
מיד הוא קורא לו ומזמין אותו לכוס קפה באחד מבתי הקפה הסמוכים.
"נו, אתה חייב לספר לי מה היה הקטע שלך !" מפציר ראש המכס לשעבר באדם.
אותו אדם מסתכל עליו ואמר לו : "תאמין לי, אני רק מעביר חול, אני לא יודע ממה אתם כל כך מתוסכלים"   
ראש המכס לשעבר לא מוותר : "נו…אני כבר לא עובד שם ואני רחוק מכל זה, אני מבטיח לך שמילה לא תצא מהשיחה הזאת , למה אתה מעביר כל כך הרבה חול?! אני סקרן ".
אותו האדם מסתכל על ראש המכס לשעבר ואומר לו : "טוב אני אגלה לך אבל חסר לך שאתה מספר למישהו :" אני מבריח מריצות ! "  .

ודי לחכימא ברמיזא !

המשך שבוע טוב ובשורות טובות בעז"ה לכל עם ישראל.

ההפטרה של פרשת השבוע "כי תבוא" הבאה עלינו לטובה נמצאת בישעיה, פרק ס'. היא אחת משבע ההפטרות של הנחמה שבאו אחרי תשעה באב.

הפסוק הראשון בהפטרה הוא : "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".
כתב רבי דוד קמחי (רד"ק) כי האורה מראה לנו על השמחה ועל הטובה. מכיון שהגיע זמן הישועה זו היא אורה גדולה לישראל שמחכים כבר אלפים שנה. הילקוט שמעוני כתב שמדובר על אורו של משיח שנאמר בבראשית: "וירא אלוקים את האור כי טוב" וזה מלמד אותנו על זה שהקב"ה בדורו של משיח יגלה האור שגנוז מברית העולם, האור בפסוק בבראשית מדבר כביכול על האור הגנוז.ההפטרה כולה מדברת על הגאולה העתידה (במהרה בימינו אמן) ובעיקר מתארת את המצב של ישראל לאחר הגאולה.

אמר רבי יצחק : "שנה שמלך המשיח יבא– כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה ומהומות בכל עיר ועיר ומלך פרס מתגרה במלך ערב,והולך מלך ערב לארם ליטול עצה, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומה ואומה מתרעשים ומתבהלים. ויאמרו :"להיכן נבוא ונלך"? והקב"ה אומר להם : "בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי בשבילכם עשיתי, הגיע זמן גאולתכם! אז קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".

עוד רשום בהפטרה : "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (פסוק ח').
זה מרמז על ערב רב ועל ישראל : שהתחלת השילטון תהיה ערב רב, וישראל יסבלו נורא מהם בענין של הדת וכמעט יתיאשו משום שישלוט הערב רב על בניהם ועל בנותיהם בזמן שלפני הגאולה ויעשו כמשפטים של כל הגוים.
בא הנביא ואומר : מי אלה?! כעב תעופינה – כשיגיע זמן הגאולה כעננים יתפזר הערב רב הזה , ובני ישראל : "כיונים אל ארובותיהם" יבואו, כולם יחזרו לביתם האמיתי. (אהבת חיים, פרשת כי תבוא)

מומלץ בחום רב לעיין בהפטרה זו יותר לעומק ולהבין את הפסוקים שמרגש לקרוא אותם כל פעם מחדש, פסוקים כגון :
"והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך" ( פסוק ג' ).
"ובנו בני נכר חומותיך, ומלכיהם ישרתונך, כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך!" ( פסוק י' ).
"לא ישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבוליך, וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה" ( פסוק יח' ).
" לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנוגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם! ואלוקיך לתפארתך!" (פסוק יט' ).
"לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם! ושלמו ימי אבלך" (פסוק כ' ).
"הקטן יהיה לאלף,והצעיר לגוי עצום! אני ה' בעתה אחישנה!" (פסוק כב' ).

חבר'ה , להחזיק חזק ו"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ! במרה בימינו אמן סלה !

לאחר שרבים מן הפוסטים באתר זה מדברים על חזרה בתשובה החלטנו להציג את עיקרי הלכות התשובה , כדי שאדם שהבין שהוא צריך לחזור בתשובה ידע איך לעשות זאת בדרך הנכונה. ההלכות הבאות נלקחו מקיצור שולחן-ערוך, מקור חיים, פרק קד ( הרב חיים דוד הלוי ) ונשתדל להביא כאן את עיקרי ההלכות:

א. ווידוי – כל המצוות שבתורה, בין מצוות העשה ובין מצוות הלא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן במזיד או בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו הוא חייב להתוודות לפני האל ב"ה. ווידוי זוהי מצוות עשה מן התורה. עיקר נוסח הווידוי הוא : "אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה" . כמובן שכל המרבה להתודות ולהאריך בענין זה הרי זה משובח.

ב. בימינו (כשאין בית המקדש ) התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו היה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה בסופו אין מזכירים לו שום דבר מרשעו. ויום הכיפורים מכפר לשבים בתשובה. ( אך ראה סעיף ו' ).

ג. איזו היא תשובה גמורה ? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה ( לא מיראה ולא מכישלון כח ). דוגמא : אדם שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתיחד עמה שוב והוא עדיין אוהבה וגופו באותו כח כשהיה והוא באותו מקום אך הוא פורש ממנה ולא עובר על העבירה שוב – נקרא בעל תשובה גמור . אך אם אדם שב בימי זקנותו התשובה איננה תשובה מעולה אך היא מועילה ובעל תשובה הוא כמו שציינו לעיל.

ד. ומה היא התשובה ?
– החוטא צריך לעזוב את החטא ולהסיר אותו ממחשבתו.
– החוטא צריך לגמור בליבו שהוא לא יעשה את המעשה עוד. ("יעזוב רשע דרכו" )
-החוטא צריך להתנחם ( להצטער ולהתחרט ) על שעבר את העבירה ( "אחרי שובי נחמתי" )
– צריך החוטא להתוודות בשפתיו ( כמו שנאמר לעיל בסעיף א' ) ולומר את העניינים שגמר בליבו.
אך כל המתוודה וגומר בליבו ולא עוזב את החטא דומה ל"טובל ושורץ בידו" שחייב לזרוק השרץ כדי שטבילתו תועיל לו.

ו. התשובה ויום הכיפורים מכפרים על עבירות שבין אדם למקום (כגון אכילת מאכלות אסורים,בעילה אסורה,אי הנחת תפילין וכו' )
אך עבירות שבין אדם לחבירו (החובל לחבירו, מקללו, גוזלו וכו' ) אינו נמחל לו החטא לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב וירצהו.
לדוגמא אדם שגזל מחבירו ממון חייב להחזיר לחברו את הממון ולפייסו במילים עד שימחל לו.
בשעה שמבקש החוטא מהחבר מחילה צריך החבר להיות מוחל בלב שלם ונפש חפצה ויזהר שלא ליקום ולא ליטור.  
אם החבר לא רוצה למחול לחוטא צריך להביא לו שלושה בני אדם שיפצירו בו, עדיין לא מחל מביא לו שוב פעם ועוד פעם. אחרי שלוש פעמים צריך להניח לו וללכת וזה שלא מחל הוא החוטא. אך אם חטא כלפי רבו ימשיך לבקש מחילה אם צריך גם אלף פעמים עד שימחל לו.

ז.אם מת החבר לפני שהספיק החוטא לבקש ממנו מחילה מביא החוטא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ויאמר בפניהם " חטאתי לה' אלוקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו ". אם היה חייב לו ממון יחזיר את הממון ( הגזול לדוגמא ) ליורשיו. אם לא היה יודע לו יורשים יניח את הממון בבית דין.

ח. כשם שאדם שב מעבירות על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה כך הוא צריך לחזור בתשובה מדעות רעות שיש לו, מן הכעס, מן האיבה, מן הקנאה, ההתול, מרדיפת המאכלות וכיוצא בזה. מן הכל צריך לחזור בתשובה.

ט. בעשרת ימי תשובה ( עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ) התשובה יפה ביותר ומתקבלת היא מיד. ביום הכיפורים חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות. ( גם לפני ראש השנה עצמו בחודש אלול יש עניין גדול לעשות תשובה משום שיום ראש השנה הוא יום הדין וביום זה שוקלים עוונותיו וזכויותיו של כל אחד מבאי עולם והתשובה מאוד מועילה בכדי להחתם כבר בראש השנה לחיים ).

לסיכום, גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה ומקרבת אדם שאמש היה שנאוי, משוקץ מרוחק ומתועב לפני המקום והיום הוא אהוב נחמד קרוב וידיד ומודבק בשכינה שנאמר :" ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום " . ותמיד יזכור אדם שיפה שעה אחת קודם ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים !

  

משל קצר על דרכיו של היצר הרע.
בשוק הרומי היה מוכר לחמניות, בעייה הייתה לו, באזור שבו הוא מכר את לחמניותיו יישבו כלבים דרך קבע.
החליט המוכר להציב שומר על מנת שיבריח את הכלבים בשעות הלילה ויישמור על הלחמניות.
לילה לילה היה מגיע השומר יחד עם עגלת הלחמניות ושומר עליה מפני הכלבים.
לילה אחד היה השומר עייף, הגיע כלב אחד לידו, כלב נבון.
הכלב החליט להתחכם לשומר, עשה את עצמו ישן והמתין.
כשראה השומר שהכלב ישן אוטומטית גם עיניו שלו החלו להעצם, נפשו קשורה בנפשו.
מהר מאוד נרדם גם השומר.
כשהבחין בזה הכלב קפץ על העגלה, הפך אותה, לקח מה שלקח וברח!
התעורר השומר מהרעש וסידר את הלחמניות בעגלה, מיהר מאוד ופחד שלא ייראה בעל הבית שנעלמו הרבה לחמניות.
כסיים לסדר את הלחמניות ראה שחסרה רק לחמניה אחת, נשם נשימה עמוקה ונרגע, חשב בליבו "רק לחמניה אחת", לא נורא.

זוהי דרכו של היצר חברים, היצר לא מעוניין אף פעם בכל העגלה, הוא מעוניין בלחמניה אחת!
הוא גורם לנו לחטאים קטנים, כל פעם משהו אחד, הרי הוא יודע שגם מחר יוכל לקחת "רק לחמניה אחת".

מה יישאר מאיתנו בסוף אם נאפשר ליצר לקחת כל יום לחמניה? לא הרבה, למרות שמדובר "רק בלחמניה אחת".

היו חזקים חברים, אל תתנו ליצר אפילו לא לחמניה אחת, הוא יינסה להרדים אתכם, להביא לכם קרדיט על מצוות שעשיתם ואז יפיל אתכם.
אדם שביום אחד התעורר לתפילה בבוקר, תרם צדקה, ביקר חולה  והתפלל מנחה וערבית מרגיש טוב עם עצמו, הוא עשה מצוות.
היצר יגרום לו להרגיש עוד יותר טוב, אבל אז יגיד לו, "אולי לא תקום מחר לתפילה? כבר עשית מספיק היום."
"למה אתה צריך שיעור תורה? התפילות מספיקות."

זוהי דרכו של היצר, לחמניה אחת בלבד.
היצר עלול להביא אותנו לידי ייאוש, אך אל דאגה, דווקא מהרגעים הכי קשים צומחים הדברים הטובים ביותר.

שבוע טוב!

ביום הראשון של ראש השנה ,יום הדין הגדול, נקרא ביום טוב ראשון בעז"ה "וה' פקד את שרה..".
לכאורה נראה שאין שום קשר הגיוני בין מהות היום לבין פקידת שרה בבן. הרי זהו יום הדין וחג שניתן לנו מהתורה,
היינו צריכים לקרוא לכאורה מענייני דיומא (היום), אך משום מה אנו קוראים ומזכירים את פקידת שרה בבן.

הגמרא במסכת ראש השנה בדף י"א עמוד א וכן בתחילת עמוד ב' מונה מספר דברים שקרו בראש השנה כגון : יציאת יוסף מבית
האסורים, ביטול העבודה מעל אבותינו במצרים, פקידת רחל וחנה (גזירת הריון) וכן פקידת שרה.
אז הנה לכאורה הקשר בין ראש השנה לבין פקידת שרה, זה קרה באותו היום ולכן אנו מזכירים זאת.
אך זהו קשר יחסית חלש כי לכאורה קרו עוד דברים בראש השנה כמו שציינו ולמה שלא נקרא עליהם, ובכל זאת
גם אם המקרה קרה בראש השנה זה לא מחייב להזכירו בקריאת התורה.
ובכן מהו הקשר האמיתי ?

בשביל הסבר הקשר נצטרך להקדים ולהגיד כמה דברים:

א. אומרת הגמרא : הרהורי עבירה קשים מעבירה. הפירוש הפשוט הוא שהרהורים על עבירה מסוימת  
הם קשים אפילו מהעבירה עצמה ( מהמעשה עצמו ). אך אומר החוזה מלובלין כמדומני שיש פירוש יותר עמוק :
כשאדם עושה עבירה המעשה עצמו זה חטא אך מה שיותר קשה מכך לאדם עצמו זה ההירהורים שבאים לו לאחר מכן :
" הרהורי עבירה " – ההרהורים שבאים לאחר העבירה "קשים מעבירה".
אחת התחבולות הכי מסוכנות וקשות של היצר הרע היא כמובן הייאוש. אם היצר מצליח לייאש את האדם הוא כמעט ובטוח מנצח אותו.
אדם תמיד מחליט לחזור בתשובה ותמיד יש לו נפילות , הוא לוקח על עצמו להתחזק במשהו ונופל. ולאחר כמה פעמים שזה חוזר על עצמו הוא מתחיל להתייאש ולחשוב על עצמו כצבוע כלפי ה'. "…כמה פעמים אני יכול לרמות את הקב"ה…" הוא חושב לעצמו.
וכך מצליח היצר הרע לגרום לאדם להמשיך לעבור עבירות.

ב. במקרה הפקידה של שרה עלינו לרענן קצת את הסיפור. כידוע כשהולידה שרה אימנו את יצחק אבינו היא הייתה בת 90 ואברהם אבינו
היה אז בן 100. זהו מקרה נדיר ביותר של הולדה. עוד יותר מדהים הוא ששרה כידוע הייתה עקרה , ולא עקרה רגילה : " ושרה עקרה אין לה ולד" , לכאורה למה צריך להגיד שהיא עקרה ושאין לה ולד , אם היא עקרה זה ברור שאין לה ולד , אלא אומר לך הכתוב שאפילו רחם אין לשרה אימנו, נקראת בלשון חז"ל אילונית . ובכל זאת בגיל 90! היא מצליחה ללדת.
מכל הסיפור הזה עולה שאלה מאוד עקרונית : אם הקב"ה רצה להביא לאברהם ולשרה ילד מדוע לחכות עד הגילאים הללו, היה מביא להם אותו בגיל צעיר יותר, או שבכלל למה שרה הייתה צריכה להיות עקרה ?
אחת הפיתרונות לשאלה זו הוא שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. אך ננסה לתת פיתרון שיהיה קשור לעניינו.

כידוע זוג מסוים שהתחתן והוא לא מצליח להוליד ילדים אחרי כמה שנים מן הסתם הוא יהיה מיואש. אחרי 10 שנים יש כבר הלכות שמדברות על גירושין לא עליכם. ובכל זאת אם לא מתגרשים אז אחרי 15-20 שנה הזוג כבר במעט בטוח יאמץ איזה ילד וכבר יבין שלו ולה כבר אין סיכוי. במילים אחרות ייאוש טוטאלי.

עכשיו נסתכל על הדרך שבה נולד יצחק אבינו , אחרי 90 שנה שאין לשרה ילדים מגיע יצחק אבינו. הוא מגיע מהמקום שלכאורה היה בעל הייאוש הכי גדול שיכול להיות. 90 שנה ללא ילדים לא נראה לי שיש מישהו שלא היה מתייאש. ובכל זאת משם יצחק אבינו מגיע.

אומר לנו הקב"ה : בני אם אתם לא מאמינים לנס הזה ( שהוא בשבילנו נס כמובן, לקב"ה אין ניסים , הכל מאיתו יתברך: "מי שאמר לשמן שידלק יגיד לחומץ וידלק" (תענית) ) תצבטו את עצמכם. אתם אילו הצאצאים של הנס הזה, כל המהות שלכם היא נס אחד גמור.
אתם, בני ישראל , באתם מהמקום שלכאורה הוא הכי ייאוש שקיים. ובכל זאת אתם קיימים.
אז לעולם אל תתיאשו כשאתם עושים תשובה לפני כי אני ארך אפים ויכול לחכות לתשובה שלכם גם 80 שנה.

כל המהות שלנו, עצם הקיום שלנו הוא נס ובא מהמקום שהוא הכי מייאש לכאורה אז אל לנו לוותר ואפילו בראש השנה שזהו יום המשפט,אל יגיד אדם : "איך אחזור בתשובה ,כל חיי אני מרמה את הקב"ה אני לא יכול להמשיך " אלא יחזור בתשובה ולכן אנו קוראים את "וה' פקד את שרה" שנזכור תמיד ונדע ש :
" אין ייאוש בעולם כלל ! ".

בעז"ה בשבת הקרובה נקרא את פרשת "כי תצא" הפרשה ה-6 בספר דברים.
אומר הפסוק הראשון : "כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידיך ושבית שביו " .
נשאלת השאלה- לכאורה היה צריך להיות כתוב בפסוק "כי תלחם…" ולא "כי תצא…". מה כוונת הפסוק ב "כי תצא" ?

ידוע כי כל המלחמות שנצחו אבותינו מקדם לא ניצחו לא בחכמה, לא בתבונה, ולא בתכניות אלא בעזרת הקב"ה. כך מצינו בדוד המלך כשנלחם בגולית , אמר לשאול : "ילך עבדך ונלחם עם הפלישתי ". מה זה "ונלחם" היה צריך להיות רשום "וילחם" , אלא אומר לך דוד אני הולך וה' הוא הנלחם. נלחם עבורי. (גם מבחינת השכל הישר אפשר להבין שעם כמה אבנים ומקלע זה קצת לא ברור איך ניצח דוד ).דוד נלחם בשם ה'. כך גם בפרשתינו אומר לך הקב"ה : " כי תצא…" אתה רק יוצא , אני הוא זה שנלחם. וכך גם ממשיך הפסוק " ונתנו ה' אלוקיך בידיך " . (אהבת חיים)

עוד עניין, מדוע נאמר הפסוק הראשון בלשון יחיד ולא בלשון רבים? הרי כולם יוצאים להילחם ולא רק בן אדם בודד ?

רמז לנו הכתוב שלכל אחד ואחד יש לו אויב ושונא מיוחד והוא יצר הרע . אותו יצר הרע שלא נותן לאדם לעשות את רצון בוראו.
אומר רבנו נחמן מברלסב בספרו "שיחות הר"ן" : דומה יצר הרע לאדם שהולך ברחוב וידו סגורה בצורת אגרוף והוא מדמה את עצמו כאילו יש לו משהו ביד. והוא הולך לכל האנשים ומדמה להם כאילו בידו נמצא ה-משהו שהם צריכים בשביל למלא את הרגשת החיסרון בחייהם ( נושא שעוד נדון עליו בעז"ה באתרינו ) וכל האנשים הולכים אחריו לכל מקום. ובסופו של דבר הוא פותח את ידו ואין שם כלום.
דומה יצר הרע לקרני האור שנכנסים בבוקר בהיר דרך החלון לביתך, הם רק נראים כעמודים בוהקים ונוצצים אך כשאתה נוגע בהם יש בהם ריק!

כל אדם יוצא למלחמה פרטית מהרגע שהוא נולד עד הרגע שהוא מת ( חוץ מצדיקים גמורים שמצליחים לבטל את היצר ואף להשתמש בו למטרותיהם). ולכן עלינו להבין שהיצר הרע כבר מנוסה בכל סוגי המלחמות איתו ואנחנו איננו יודעים כלום. וכשאנו יוצאים למלחמה עלינו קודם לכן לרכוש את הכלים המתאימים וללמוד את שיטות הלחימה השונות. לכן אמר הקב"ה : בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה, תבלין!
אומר לנו הקב"ה אני בראתי את יצר הרע ואני בראתי לו את התרופה – תורה. כמובן שהיצר יודע זאת והוא יעשה הכל על מנת שאדם לא ילמד תורה. היצר ירשה לך לבנות את הסוכה הכי מהודרת ללכת לכל התפילות , להתפלל תפילת עמידה בכל הכוונה וכו' (שאילו דברים מאוד מאוד חשובים ואל יחשוב איש שאני מזלזל בהם ח"ו) אך ללמוד תורה , הוא יארגן ויסדר לך את כל הבעיות וההפרעות שימנעו ממך להגיע לשיעור או לפתוח את הספר המתאים. כי הוא יודע – שברגע שתתחיל ללמוד אתה בעצם נוטל את התרופה נגדו!

רבותי, עלינו להבין זוהי הדרך היחידה שלנו בעולם הזה שדברים רבים בו על פי הרמח"ל במסילת ישרים הם הבל ושווא נתעה. עלינו להתמיד בלימוד התורה הקדושה שקיומה הוא 974 דורות לפני בריאת העולם כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם.
היא בעצם התוכניות של המהנדס. ולכן אין דבר בעולם שלא נמצא בתורה הקדושה. ואם לא נלמד ונשתמש בה זוהי פשוט בורות.

משל למה הדבר דומה? לאדם אחד שהיה חולה והלך לרופא והרופא הכיר את מחלתו ונתן לו את התרופה המתאימה. האדם חזר לביתו הניח את התרופה שנתן לו הרופא והחליט לקחת מה שהוא רוצה מדעתו. ברור שאדם זה טיפש וימות במחלתו ועל כן עלינו להשכיל ולהבין שהאמת מונחת לפנינו עלינו רק לאמץ אותה אלינו.

ידע האדם שהניצחון שלו על היצר הרע יגיע רק בעזרת ה' כמובן "…ונתנו ה' אלוקיך בידיך…" כי הוא מאש (היצר) ואנחנו בשר בדם.
אך גם התורה היא אש שנאמר : "וכל דברי אש" ולכן עלינו להילחם באש בעזרת אש.

בעז"ה נשתדל בעתיד באתר זה ללמוד על היצר ועל דרכי פעולותיו על פי ספרי המוסר ודברי חז"ל הקדושים.
ותזכרו תמיד : " אין לנו על מי להישען , אלא על אבינו שבשמים " !

האם פעם שאלתם את עצמכם: איך ייתכן שיש אנשים מעשנים בעולם ?
הרי כשאדם קונה חפיסת סיגריות כתוב על כל חפיסה וחפיסה אזהרה שונה ומפחידה, אדם קורא ,רואה ושומע בכלי התקשרות שהסיגריות מזיקות לבריאותו ולבריאות סביבתו, אדם חש על בשרו את הנזק שהעישון גורם לו ( מחלות שונות, קשיי נשימה, ריח רע,נזק כספי וכו') . ובכל זאת רבים האנשים המעשנים.

התשובה לשאלה זו טמונה בהבדל המהותי בין שני הכלים המובילים בחייו של האדם : השכל והלב.
הכוונה היא שאדם מעשן יודע בדיוק ואף יותר מאדם שאינו מעשן את הנזק העתידי והעכשווי שנגרם לו ע"י העישון.
הוא יודע , בשכלו אך הלב שלו, ההנהגה השנייה בגופו , לא מוכן לקבל את הדברים. הוא יודע ! אך לא מיישם !

בעיית המעשן ממש דומה למצבים דומים אשר קורים לנו במהלך חיינו מבחינת שמירה על דתינו.
כמה פעמים אדם קרא את הלכות לשון הרע בחפץ חיים, כמה פעמים אדם שמע הרצאות על "שמירת העיניים" כמה פעמים
אדם שמע שזה חשוב לקבוע עיתים לתורה, שצריך להתפלל במניין ובזמן הנכון לתפילה ועל זה הדרך. ובכן האדם יודע , האדם איננו טיפש, הוא פשוט לא מוכן לקבל.
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים…"- זהו פסוק שאנו אומרים בכל יום בתפילת "עלינו לשבח" . הקב"ה לא רוצה רק שתדע , אלא גם שתשיב אל הלב. הקב"ה חפץ בלב שלך.
אומר הזוהר הקדוש שלכאורה היה צריך להגיד ככה את הפסוק : "וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, והשבות אל לבבך " , קודם נדע שה' הוא האלוקים ואז נשיב אל ליבנו. אומר לך הפסוק לא, קודם תדע ותשיב אל הלב ורק אז ה' הוא האלוקים , רק אז תבין באמת או שמא נאמר תרגיש! את האלוקות.

ניקח לדוגמא את דואג האדומי, שהיה בזמנו של שאול המלך ראש הסנהדרין (שאנחנו אפילו לא יכולים לשער מה זה אומר מבחינת הדרגה והידיעות שהיו לו בתורה) ובכל זאת הוא זה שגרם להמון תככים בין שאול לדוד בתחילתו והוא זה שהרג את כל נב עיר הכהנים, אתם קולטים רצח של עיר שלמה , ראש הסנהדרין ??!??!. איך זה יתכן ?! ניקח לדוגמא את קרח ועדתו, 250 נשיאי ישראל בתקופת המדבר, גדולי עולם במלא מובן המילה ובכל זאת, קיטרגו על ההנהגה נגד משה שליחו של הקב"ה ונבלעו באדמה הם ומשפחותיהם. איך זה יתכן ??! ניקח לדוגמא את ירבעם בן נבט שהיה ענק בתורה עד שנאמר של חכמי דורו היו בעיניו כעשב השדה ועדיין החטיא את כל העם בע"ז וכו'.
מה גרם לאנשים הללו שהידע שלהם היה עצום, ליפול ככה.

אומר לך דוד את הפסוק בתהילים על דואג האדומי : מה לך לספר חֻקַּי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר !
אומר הקב"ה : מה לך לספר חוקי עלי פיך – שיהיו רק על הפה שלך ולמה ?! כי אתה שנאת מוסר!

ידידי היקרים, אם אנו רוצים להשיב אל הלב! ולא רק לדעת עלינו לקרוא מוסר. חייב אדם כל יום להקדיש זמן לקריאת ספרי המוסר הרבים
שנכתבו ע"י רבותינו הקדושים. למרות שהם חוזרים אחד על השני בגדול, זה לא אומר כלום, המהות שלהם היא שנשיב אל הלב ולכן צריך לקראו אותם אין סוף פעמים. תמיד לחזור עליהם.

שאל אדם פעם רב גדול : יש לי שעה אחת ביום ללמוד תורה , מה כדאי לי ללמוד ?
ענה לו הרב : מוסר.
אמר האדם מוסר?! יש לי רק שעה ?! לא כדאי ללמוד גמרא,משנה,מקרא,וכו' ?
אמר לו הרב : כשיש לך שעה אחת , תקרא מוסר ואז תבין שיש לך הרבה יותר משעה !

רשום בשמע ישראל : "..על לבבך.." . נשאלה השאלה למה על לבבך , צריך לשים את דברי השם בתוך לבבי, היה צריך להיות רשום "..בתוך לבבך…". אלא  אומרת התורה עדיף שיהיו לך את דברי הקב"ה על הלב וכשהוא יפתח יהיה מה שיכנס.

רבותי, המוסר זה מה שיפתח לנו את הלב ויכניס את דברי התורה לליבנו.
לא רק לדעת , ל-ה-ר-ג-י-ש  ול-ע-ש-ו-ת !!

לכל אדם יש מהות לחיים, אני לא בטוח כמה מכם חשבו מהי המהות של חייהם.
אם תשאלו אנשים לשם מה הם חיים יגידו לעבוד ולעשות כסף.
אם רגע נחשוב, עובדים בשביל כסף, כסף צריך על מנת לקנות אוכל, אוכל צריך על בשביל לחיות אממ אז –> לחיות בשביל לעבוד ?
יש פה מחזוריות לא ברורה, האדם חיי בשביל לחיות? האם זה הגיוני? הגענו לעולם הזה על מנת לאכול ולשתות? הגענו לפה בשביל לעבוד?
אין אדם אחד שנראה לו הגיוני שהגענו לעולם הזה בשביל כלום ושום דבר, אם כן אז מה המטרה?

בספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" אומר גיבור הספר כי גם הוא הבין שמטרת האדם לא יכולה להיות מטרה גשמית, לא יכול להיות שהאדם הגיע אל עולם על מנת לעבוד ולעשות כסף, לכן הוא הגיע למסקנה שמטרת האדם היא עזרה לזולת.
עזרה לזלולת היא כמובן דבר נהדר וגם ערך חשוב ביהדות, אך האם בשביל לעזור לברואים (בני אדם) אחרים אנחנו פה?
מה יקרה במצב שכל אחד ירצה לעזור לשני? האם קיימת מציאות שדבר כזה יתקיים? התשובה היא כמובן לא.

היהדות עונה לנו שאלת המהות!
במסכת ברכות כתוב שאדם היוצא מבית המדרש יאמר:

מודה אני לפניך ה' אלוהיי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות: שאני משכים, והם משכימין–אני משכים לדברי תורה, והם משכימין לדברים בטילים; אני עמל, והם עמלין–אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואין מקבלין שכר; אני רץ, והם רצים–אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת

הפירוש מאוד פשוט, כל בני האדם עושים את אותם הדברים בהגדרה, כולם עמלים, כולם יושבים, כולם משכימים וכולם רצים.
לכולם יש מסלול ודרך בחיים האלה, השאלה לאן זה מוביל.
אדם שחיי למען העולם הזה אולי יהנה פה, אך לא יישאר לו שום דבר בשביל העולם הבא.
אדם שעמל למען חיי עולם הבא יקבל שכר ויזכה.

אסיים בסיפור נחמד ששמעתי בהרצאתו של הרב אמנון יצחק באתר שופר:

מסופר על מדינה בה היה חוק אחד, כל שנה, פעם בשנה היו מחליפים מלך.
כיצד היו בוחרים את המלך החדש? פשוט מאוד, הראשון שהיה עובר בשערי המדינה בתאריך מסויים הוא היה נבחר למלך.
עבר שם אדם אחד, מיד קפצו עליו תושבי המדינה וקראו "יחי אדוננו המלך", האדם פחד מאוד, חשב אולי נפל על שבט קניבלים, הרי באיזה מקום ממליכים כך סתם מלך?
לא היה לאיש ברירה והוא הובל לארמון, שם כולם המשיכו להללו ולקרוא "יחי אדוננו המלך".
האדם פחד, אבל מה? היה צמא, לכן שאל אם אפשר לקבל כוס מים, לא מיץ חלילה אלא מים, שלא ייראה חוצפן.
מייד הביאו לו משקאות בכל מיני צבעים וטעמים וכל טוב.
הופתע לראות מה הוא קיבל אך עדיין פחד, לכן ביקש ביגלה, משהו צנוע לאכול, מייד הביאו לו מיני מזונות ושפים וטבחים וכל טוב.
הבין האיש את העניין והתחיל להנות ממה שהציעו לו, יצא לטיולים ברחבי במדינה והזמין נגנים וזמרים שינעימו את זמנו.
עבר יום ועוד יום והמלך החדש רק עושה חיים!
עבר הזמן, עברה השנה, העלו את המלך על כרכרה והשליכו אותו מהמלוכה, זה החוק, מלך רק לשנה!

בזמן זה עבר שם אדם אחר, פיקח יותר.
הומלך האדם והפך למלך החדש.
הבין הוא מהר את הלך הדברים וקרא אליו את כל שרי המדינה.
אמר לעוזרו האישי, מחוץ למדינה יש אי, אני רוצה שתקנה אותו ותרשום אותו על שמי.
לאחר מכן קרא אליו המלך את כל שרי המדינה.
את שר האוצר שאל, כמה כסף יש במדינה?
את שר החקלאות שאל, כמה מזון יש במדינה?
קיבל תשובות ואמר לשני השרים, את הכסף והמזון אני רוצה שתעבירו לאי החדש.
מייד נענה בקריאות "כן אדוננו המלך" ודבריו בוצעו.
אחר כך קרא אליו את הנגנים וציווה אותם לעבור לאי יחד עם כלי הנגינה שלהם והזמרים.
כשסיים להעביר כל מה שרצה ראה שנותרו לו עוד 3 חודשים על כס המלכות, לכן ישב והמתין.
כעבור 3 חודשים זרקו גם אותו מכס המלוכה, אבל הוא היה מבסוט, הוא מסודר לתמיד, יש לו את האי.

למה דומה הדבר?
האדם הראשון הוא זה שחיי רק למען חיי העולם הזה, לא מבין שכאשר יעבור זמנו בעולם הזה הוא יושלך ויישאר חסר כל בעולם הבא (או גרוע יותר חס וחלילה).
האדם השני הוא זה שפועל בעולם הזה למען חיי העולם הבא, דואג להעביר מצוות לעולם הבא ויודע שאין לו מה לדאוג, גם בעולם הבא הוא מסודר.

אז מי אתם?

שעות זמניות ביהדות משפיעות על מספר דברים, בינהם זמן קריאת שמע וצורת קריאת שמע שעל המיטה.
בפוסט זה אנסה להסביר מעט על שעות זמניות.

על פי ההלכה, השעות אינן שעות היום הרגילות אלא שעות זמניות.
על מנת לחשב שעות זמניות מחשבים את הזמן בין זריחת השמש לשקיעת השמש, את הזמן הזה מחלקים ל12, הערך שיוצא הוא ערך הזמן של שעה זמנית.
בחורף יוצא ששעה זמנית היא קצרה יותר (היות והשמש שוקעת מוקדם) ובקיץ שעה זמנית היא ארוכה יותר (כלומר יותר מ60 דקות).

את שעות הזריחה והשקיעה ניתן למצוא באתר הזה.

השבת הכריזו בבית הכנסת שהנה חודש אלול מגיע וכבר היה אפשר להרגיש את המתח באוויר.
החודש שבו הקב"ה יורד את שבעת הרקיעים לפני יום הדין הגדול- ראש השנה , ומחכה לשמוע את החזרה בתשובה.
חודש אלול הידוע כראשי התבות של : " א-ני ל-דודי ו-דודי ל-י " ( המילה דודי בשיר השירים מייצגת את הקב"ה ).
*אפשר להבחין שסופי המילים הנ"ל הם ארבע פעמים י' השוות בגימטריה 40- רמז ל40 הימים עד יום הכיפורים, יום 
חתימת גזר הדין.

חודש אלול זוהי אחת המתנות הכי גדולות שהקב"ה יכל להביא לנו. חודש אחד שבו אפשר לכפר על כל אחד עשר החודשים שקדמו ע"י חזרה בתשובה וריבוי תפילות. מידת הרחמים של הקב"ה נגלית פה במלוא עוצמתה. רמז לכך הוא המזל של חודש אלול, מזל בתולה. אומרת הגמרא שלאחר האירוסין התבולה מחכה 12 חודש עד שמגיעה לקידושין ונכנסת לרשות החתן, כך גם חודש אלול שמזלו בתולה מכפר על שנים עשר (כולל עצמו ) החודשים שקדמו לו. גע של תשובה יכול לעשות את כל ההבדל. אך חס וחלילה אם אדם אינו עושה את המעשה הרצוי אלול יכול להתהפך לו ל- " א-וי ל-ו ו-אוי ל-נפשו ". נסביר, בגמרא מסכת גיטין מדף נ"ה וכמה דפים אחריו מתואר חורבן הבית.
מסופר שם שאחרי שרבן יוחנן בן זכאי בעזרת אבא סיקר הצליח לצאת מהחומות ולהיפגש עם שר צבא הרומאים- אפסיאנוס הוא קרא לו מלך. אפיסאנוס אמר לריב"ז שצריך להרוג אותו משתי סיבות : האחת : אספיסאנוס איננו מלך אלא שר צבא וזה ביזיון למלכות ולו לקרוא לו כך, השנייה: אמר אספיסאנוס לריב"ז : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?! " . לא נרחיב במעשה שקרה לאחר מכן אבל ניקח מהמעשה את מה שאמר אספיסאנוס לריב"ז ונקשר אותו אלינו. כשנגיע בראש השנה לפני הקב"ה ונבקש סליחה ושיכתבנו לחיים טובים וכו' איך נוכל לקרוא לו מלך ( אחד המוטיבים המרכזיים בתפילות ראש השנה ) אם לא הגענו אליו עד עכשיו כשכל חודש אלול הוא מחכה לנו : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?!" . אינני מתכוון שאם לא חזרת בתשובה באלול אז לא צריך ללכת בראש השנה לביהכ"נ (תמיד טוב להתוודות אפילו ברגע האחרון ) אבל : "יפה שעה אחת קודם".

לאחר שהבנו שצריך לחזור בתשובה באלול , נשאל את עצמינו אבך איך? כל השנה שלי גושה בעבירות איך אוכל לכפר עליהם בכל כך מעט זמן ?!
רמז לפיתרון יש לנו בפסוק : "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" . אדם חושב הרבה בליבו , איך אצליח , ועצת ה' היא תקום.
עצת זה ראשי תבות של עבודה שבלב (תפילה), צדקה , תלמוד תורה . אילו שלושת הדברים שיכולים לכפר על הכל ועל כך נרחיב בעז"ה בפוסט הבא.

כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא, כך כתוב בקהלת (ז/20).
למה בחרתי לפתוח פוסט זה דווקא בפסוק הנ"ל?
ברצוני להדגיש, לא חשוב עד כמה אדם צדיק, כולם חוטאים וטועים, אפילו משה רבנו ודוד המלך.

בדברים אלו אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בנושא התשובה – חסד ד'.
ד' יתברך מאפשר לכל אדם המתחרט חרטה אמיתית על מעשיו לקבל מחילה על חטאים שבין אדם למקום (בין אדם לבורא, על חטאים שבין אדם לחברו ארחיב בעזרת ה' בפוסט אחר).

השלבים של חזרה בתשובה הם שלושה עיקריים (פירוט תוכלו למצוא בפוסט הלכות תשובה):

• עזיבת החטא – החוטא צריך להסיר את החטא ממחשבותיו ולקבל על עצמו שלא יחטא עוד בחטא זה.
• חרטה – על האדם להתחרט על חטאיו ולבין ולהרגיש כי לכל דבר יש גמול ומחיר.
• הוידוי – על האדם להתוודות על חטאיו במילים, להגיד חטאתי בX וY ואני מצטער ומתבייש במעשי ומקבל על עצמי לא לעשות זאת יותר.

"יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש הקונה עולמו בשנים רבות"

גמרא (עבודה זרה י"ז ע"א): אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים' אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא

על מה מספר לנו?
מסופר על אדם (ר' אלעזר בן דורדיא) שהיה נכנע לתאוותיו וליצרו והקדיש את כל חייו לסיפוק היצר המיני.
מסופר שלא הייתה פרוצה אחת שאותו אדם לא היה איתה (אחת!!), כל חייו סבבו סביב היצר והתאווה.
יום אחד שמע שיש פרוצת צמרת אחת שעל מנת להגיע אליה עליו לשלם כסף רב ולעבור דרך ארוכה מאוד (7 נהרות), לא חשב פעמיים אלעזר בן דורדיא והלך אל הפרוצה, לא הכסף עניין אותו ולא הדרך הארוכה אלא רק סיפוק התאווה.
אחרי שהגיע על הפרוצה והחלו במעשה הפיחה (נפיחה) הפרוצה, אלעזר בן דורדיא ההמום שבצורה זו הסתיימה החוויה לה ציפה זמן כה רב.
לכרואה מדובר בחוויה זניחה, רק הפחה, אך לעומת זאת ר' אלעזר בן דורדיא התאכזב מאוד, הרי לכך הוא ציפה וזו הייתה פשגת שאיפותיו.
לאחר שהפיחה אומרת הפרוצה לאלעזר בן דורדיא שכמו שההפחה אינה חוזרת כך אין לו שום סיכוי לחזור בתשובה ושתשובתו לא תתקבל.
וממי שומע את זה אלעזר? מפרוצת צמרת!!
חישבו כמה לעג יש באמרה הזו של הפרוצה, אפילו היא מתעסקת בעניינים של תשובה ואלעזר לא!
הדבר הזה הכניס את אלעזר לשוק, הוא הבין שהוא צריך לחזור בתשובה אמיתית וכנה אך לא ידע איך!
הוא פנה אל ההרים ואלה לא עזרו לו, פנה אל השמיים והשמש והכוכבים וגם הם לא עזרו לא.
פה הגיע התפנית, ר' אעזר הבין כי רק הוא יכול לחזור בתשובה "אין הדבר תלוי אלא בי".
ומרוב חרטה וצער הוא הכניס ראשו בין ברכיו ובכה עד אשר יצאה נשמתו.
ברגע ההוא יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא", רבי!!
על אף חטאיו הרבים, התשובה האמיתית של ר' אלעזר הביאה למחילה על כל חטאיו, זוהי כוחה של תשובה.

אך החרטא של ר' אלעזר היא כמעט על טבעית, רוב האנשים אינם יכולים להביע חרטא כ"כ עמוקה ולכן עליהם לקנות את עולמם בשנים רבות ולא בשעה – והרי זוהי דרך התורה.